הצלת יהודי דנמרק במלחמת העולם השנייה

עמוד:68

הצלת יהודי דנמרק במלחמת העולם השנייה הרברט ( נחום ) פונדק סיפור הצלתם של יהודי דנמרק במלחמת העולם השנייה הוא סיפור מיוחד במינו . בעידן שבו השתוללה האנטישמיות ומיליוני יהודים הובלו לכבשנים , ניצלו מרבית היהודים בארץ זו הודות לעמידה האיתנה של האוכלוסייה הדנית נגד מדיניות האפליה , הגירושים וההשמדה . גרמניה פלשה לדנמרק ב9– באפריל . 1940 בשל הסכם שאליו הגיעו הגרמנים עם הממשלה הדנית , המשיכה זו בכהונתה . הפרלמנט חוקק חוקים , המשטרה ובתי המשפט אכפו את החוק והסדר והמעורבות הגרמנית נותרה מזערית . הכיבוש לא השפיע על חיי היומיום של האוכלוסייה היהודית , שהיו בה כ 7 , 000– נפש , יותר משהשפיע על שאר התושבים הדניים . מדי פעם בפעם העלתה ברלין לדיון את שאלת עתיד היהודים , אך השגריר הגרמני בדנמרק , ססיל פון רנתה–פינק , השכיל להדוף את הדרישות הגרמניות בטענה כי שיתוף פעולה בין גרמניה לממשלה הדנית , ובייחוד הייצוא הגדול של מוצרי מזון דניים כתמיכה במאמץ המלחמתי של גרמניה , חשובים יותר מהרחבת הצעדים האנטי–יהודיים אל תחומה של דנמרק . הממשלה הדנית הצהירה כבר בשלב מוקדם יחסית כי שיתוף הפעולה שלה עם כוחות הכיבוש יושתת על העיקרון ששום קבוצה באוכלוסייה הדנית לא תהיה נתונה לצעדי אפליה . בשל התגברות ההתנגדות לשלטון הגרמני בדנמרק , ובעקבות השביתות ומעשי החבלה , הוחלף פון רנתה–פינק בוורנר בסט , קצין גסטאפו בכיר ושותף קרוב של היינריך הימלר , בנובמבר . 1942 למרבה ההפתעה , המשיך בסט במדיניות קודמו . הוא טען כלפי המשטר בגרמניה שהאינטרס הגרמני מחייב להניח ליהודים לנפשם כדי להבטיח את המשך שיתוף הפעולה עם הממשלה הדנית בגלל רמת האיבה הנמוכה יחסית שמגלה האוכלוסייה כלפי הכיבוש . בוועידת ואנזה , שהתכנסה בינואר , 1942 הוחלט לדחות למועד אחר את הטיפול ביהודי דנמרק , אך ב29– באוגוסט 1943 נפסק שיתוף הפעולה הדני–גרמני . הגרמנים הציגו לפני הממשלה תביעות לנקיטת צעדים , שנועדו להיאבק במספר הגדל והולך של מעשי חבלה , שביצעו קבוצות התנגדות דניות . בתגובה לכך התפטרה הממשלה , הפרלמנט התפזר וברלין הורתה לצבא הגרמני בפיקודו של גנרל הרמן פון האנקן לתפוס את השלטון . ברלין האשימה את בסט שנהג ביד רכה מדי כלפי הדנים . בעקבות כך השתבשו יחסיו עם הימלר וכוחו הגובר של פון האנקן האפיל על השפעתו בדנמרק . בסט הגיב בשיגור מברק למשרד החוץ בברלין , וזה העבירו הלאה אל היטלר . במברקו הקפיד בסט שלא לנקוט עמדה חד–משמעית . הוא המליץ על נקיטת פעולה נגד היהודים בדנמרק , אך בה בעת מנה כמה וכמה סיבות להימנעות מפעולה כזו . המברק שלו נשלח ב8– בספטמבר , וב17– בו קיבל בסט פקודה מפורשת מהפיהרר , שהורה לו להתכונן לפעולה . בפרק הזמן שבין שני התאריכים נועץ בסט לעתים תכופות עם ג"פ דוקוויץ , חבר בכיר בסגל עובדיו , שהיו לו יחסים אישיים מצוינים עם מנהיגות המפלגה הסוציאל–דמוקרטית בדנמרק . דוקוויץ , שהוכתר בתואר "מושיע יהודי דנמרק , " נסע בשלב מסוים לברלין , כדי לשכנע את מקבלי ההחלטות לבטל את צו הפיהרר . לאחר שהדבר לא עלה בידו , נסע לסטוקהולם , לדווח לממשלה השוודית על הסכנה הממשמשת ובאה ליהודי דנמרק , וזו קיבלה , בעקבות כך , החלטה להציע להם מקלט בתחומה . אייכמן שלח צוותי ס"ס לארצות אירופה השונות כדי לפקח ולתאם את מהלך הגירושים ההמוניים למחנות הריכוז וההשמדה בפולין . גירושים אלה נעשו בשלבים : קודם היהודים הזרים והפליטים ולאחר מכן יתר חברי הקהילה היהודית . אחדים מהטרנספורטים של יהודי מערב אירופה נשלחו קודם למחנות בתוך המדינה כגון דרנסי ופיתיוויה בצרפת , וסטרבורק בהולנד ומכלן בבלגיה , או לגטאות במזרח כלודז , ' ריגה וקובנה , ומשם לאתרי רצח או למחנות . רכבות של מגורשים אחרים נשלחו ישירות למחנות השמדה . מקיץ 1943 שולחו למחנות ההשמדה יהודי יוון ושרידי יהודי פולין , איטליה והונגריה . כל המנגנונים המנהליים והמשטרות של הארצות שהיו תחת הכיבוש הנאצי שיתפו פעולה במידה זו או אחרת עם הגרמנים בביצוע איסופם של היהודים ונטלו חלק בשילוחם למזרח . פרסום דוח על ההשמדה בידי שני אסירים שנמלטו מאושוויץ ביוני , 1944 שחרור מחנה מיידאנק ביולי 1944 ופרסום דוח ועדת החקירה הסובייטית–פולנית בספטמבר אותה שנה סימנו את ראשית התעניינותה של דעת הקהל העולמית בנעשה במחנות ההשמדה . עקב כך , כנראה , החליט הימלר להורות על פירוק מתקני ההשמדה לפני שיגיע אליהם הצבא האדום . יחד עם זאת , ובשל המו"מ שניהל עם גופים שונים של העולם החופשי , נתן הימלר הוראה , באוקטובר , 1944 להפסיק את השילוחים מזרחה ואת ההשמדה השיטתית במחנות . במסגרת "הפתרון הסופי" נרצחו ומצאו את מותם בנסיבות שונות כשישה מיליונים יהודים .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא