יהודים בעולם הקומוניסטי

עמוד:49

כשהתרחש כעבור זמן המשבר במדיניות הכלכלית החדשה והמחירים של מוצרים תעשייתיים עלו במידה ניכרת בהשוואה למחירי התוצרת החקלאית , גברו מחדש בציבור הלא יהודי הטענות נגד ה"נאפמן" ( איש הנא"פ , היינו : הסוחר המתווך ) היהודי . כדי לקרב את האוכלוסייה הכפרית ברפובליקות הלא רוסיות לשלטון נקטו הרשויות , בעיקר בביילורוסיה ובאוקראינה , מדיניות של הגברת הפעילות התרבותית והאדמיניסטרטיבית בלשונותיהם של העמים העיקריים באותן רפובליקות , ו"אפליה מתקנת , " דהיינו העדפה במשרות , בעמדות ובמוסדות ההשכלה של בני העמים הראשיים . ממדיניות זו נפגעו יהודים רבים , שראו בכך ביטוי לאנטישמיות , חרף העובדה שהרשויות ניהלו בו בזמן גם תעמולה נרחבת , אם גם לא יעילה ביותר , נגד האנטישמיות . בסופו של דבר האיצה המדיניות הזאת את הגירת היהודים , בעיקר הצעירים , מן הרפובליקות האלה לתחומה של רוסיה . ג . תקופת התיעוש ו"הטיהורים" משלהי שנות ה20– נכנסה ברית המועצות למהלך של תיעוש מואץ ולקולקטיביזציה אלימה של החקלאות , בניסיון לפתח משק מתוכנן בקפידה ולקיים פיקוח על כל תחומי החיים של הציבור והפרט . בפרק זמן זה נאסרו והוגלו מיליונים ומאות אלפים הוצאו להורג בהאשמות שונות ומשונות , ובתוכם גם יהודים . ואולם כתוצאה מכך גדל הביקוש לעובדים בתחום היישומי , בעיקר טכנאים , מהנדסים , מדענים , מתכננים לסוגיהם וכיוצא באלה . גם הביורוקרטיה התרחבה והלכה . צעירים יהודיים , שכבר חונכו בתקופת המשטר הסובייטי , אך גם אחרים , בני גיל הביניים , נעו בהמוניהם לערים הגדולות ולמוקדי התעשייה והמנהל . מספרם האבסולוטי וחלקם היחסי של היהודים באליטות ( חוץ מאשר באליטה הפוליטית ) נמצא בקו של עלייה . אף ששינויים מעין אלה מגבירים בדרך כלל את האנטישמיות , הרי משטר הפחד בברית המועצות , בייחוד במחצית השנייה של שנות ה , 30– מנע ביטויים גלויים של שנאה ליהודים . אין תמה אפוא כי רבים מהם , בעיקר מן הדור הצעיר , ראו עצמם בראש ובראשונה כ " אנשים סובייטיים " והרישום בתעודות הזהות שלהם כבני הלאום היהודי היה חסר משמעות . חברותם של יהודים במפלגה הקומוניסטית , שבה היתה תלויה לא במעט העלייה בסולם החברתי , עלתה בהרבה על חלקם באוכלוסייה העירונית . גם האחוז של נישואי התערובת בין יהודים ללא יהודים נמצא בעלייה מתמדת בתקופה זו ומשפחות מעורבות נעשו תופעה נפוצה , שאליה התרגלו במשך הזמן גם היהודים שלא חיו במרכזים העירוניים הגדולים . יהודים אלה הסתגלו בהדרגה למציאות החדשה . הם השתלבו במערכת המשקית החדשה , אם כי רבים המשיכו לעסוק ב"מקצועות יהודיים" מסורתיים במסגרות הסובייטיות . הם מצאו דרכים לחיות בשלום עם האדמיניסטרציה המקומית , שנזקקה לטובות מסוימות מהגופים שבהנהלת יהודים ( קואופרטיבים לשירותים שונים או לניהול אספקת מוצרים שתמיד היו במחסור ) והאדמיניסטרציה , מצדה , העלימה עין מהתנהגות שנחשבה לבלתי מקובלת בברית המועצות , כגון קיום מניינים בבתים פרטיים , אפיית מצות , ביטול עבודה ביום כיפור וכו . ' מחוץ למוקדי האוכלוסייה היהודית בערים הגדולות , ובייחוד ברוסיה , נמשך בפומבי הדיבור בלשון יידיש ומועדי החגים היהודיים הורגשו לא רק בבתים אלא גם ברחובן של עיירות . ואולם ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיירות רק כחצי מיליון יהודים מתוך יותר משלושת המיליונים של יהודי ברית המועצות . יחסה של האוכלוסייה הסובבת כלפי יהודי העיירה ינק מהתדמית שלפני המהפכה ופה ושם נשמעו גם מילות גנאי כלפיהם . ואולם נוכח הפחד הכללי , אלה באו לכלל ביטוי רק בחוג צר של בני משפחה או ידידים . בדיווחים הסודיים של שירותי הביטחון הסובייטיים מובאות התבטאויות מסוג זה כתופעות שליליות , בדומה להשמעת דברים נגד השלטונות . ד . מלחמת העולם השנייה , השואה והשלכותיה במהלך מלחמת העולם השנייה סופחו לברית המועצות בהתאם להסכם בינה לבין גרמניה הנאצית חלקיה המזרחיים של פולין ( ביילורוסיה ואוקראינה המערבית , ( הארצות הבלטיות ( ליטא , לטביה ואסטוניה ) ואזורים מרומניה ( בסרביה וצפון בוקובינה . ( באזורים אלה התגוררו כשני מיליוני יהודים . באותה העת היו אפוא נתונים לשלטון הסובייטי כ 40 % – מיהודי אירופה . האוכלוסייה היהודית באזורים אלה היתה שונה מהיהדות הסובייטית . רובה היה מושרש במסורת היהודית על גווניה , חלק גדול ממנה עסק ב"מלאכות יהודיות" מסורתיות ושכבת האינטליגנציה המקצועית בה היתה דקה יחסית . המדינות שמהן סופחו האזורים הללו נקטו מדיניות אנטי–יהודית מובהקת ערב מלחמת העולם השנייה ואין תמה אפוא שמרבית היהודים שם קיבלו את השלטונות הסובייטיים , לפחות בתחילה , בזרועות פתוחות . גורם נוסף שתרם ליחסה החיובי של האוכלוסייה היהודית לשלטונות הסובייטיים היה ההכרה כי האלטרנטיבה היא שלטון נאצי ישיר או עקיף . לעומת זאת ראו חלקים ניכרים של האוכלוסייה הסובבת בהתנהגות היהודים בגידה הנותנת תוקף לזיהוי שבין היהודי והבולשביקי . העוינות כלפי היהודים גברה אז במידה ניכרת , אף כי לא היו לה בשלב זה ביטויים אלימים . רק בהתקרב הפלישה הגרמנית ובמהלכה , ועם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא