יהודים וסוציאליזם

עמוד:27

תמיכה במאבק הסטודנטים , הטיח כלפיו "דני האדום : " "הסתלק מכאן , נבלה סטאליניסטית , השיער הכסוף שלך מגואל בדם " ! יהודים וסוציאליזם – לא תמיד סיפור אהבה היהודים באו אל הסוציאליזם בשורות צפופות והעניקו לו אחדים מהוגיו וממנהיגיו הבולטים ביותר . ואמנם , התנועה הסוציאליסטית על גווניה היטיבה , בחשבון אחרון , עם היהודים , ודאי בהשוואה לימין השמרני . לא זו בלבד שחזון השוויון החברתי הבטיח להם עתיד של אחווה אנושית נטול אנטישמיות ; אלא שהמציאות תאמה בדרך כלל את החזון . ככלל , היהודים חשו בנוח במסגרות סוציאליסטיות או כמו–סוציאליסטיות , ורק מתוך מסגרות אלה יכלו לצמוח ראשי ממשלה יהודיים דוגמת ליאון בלום ופייר מנדס–פראנס . אך אין זה הסיפור כולו . הרומן של היהודים עם הסוציאליזם לא היה תמיד סיפור אהבה הדדי . הסיפור הטראגי ביותר ביחסי היהודים והסוציאליזם התרחש בברית המועצות ובמדינות קומוניסטיות אחרות . אפשר כמובן לטעון שמה שהתחולל ב"מולדת הסוציאליזם הממשי" אין לו ולא כלום עם הסוציאליזם , כשם שהאינקוויזיציה לא היה לה ולא כלום עם הנצרות "האמיתית . " אבל שתי הטענות האלה הן טענות א–היסטוריות . הקומוניזם מבית מדרשם של לנין וסטאלין היה הגרסה הסובייטית של הסוציאליזם , ורבבות קומוניסטים ברחבי העולם , כולל יהודים רבים , תמכו בו עד סופו המר . יש אפוא להתייחס אליו כאל אחד מענפיה של המשפחה הסוציאליסטית . עם זאת , המסורת האנטישמית הפוגרומיסטית בקיסרות הצאר ובמזרח אירופה , סירובם של הבולשביקים , גם הלא אנטישמיים שביניהם , להכיר באופי הלאומי של הקיבוץ היהודי , ובשלב מאוחר יותר הצביון הפרנואידי והאלים שקיבל המשטר תחת סטאלין , חברו יחדיו כדי להפוך את יחסיו עם היהודים לסיפור מיוחד במינו , שברוב זמנו היה גדוש סימני דיכוי , שהעמידו בצלם גם תופעות חיוביות מסוימות שליוו אותו . הניסיון הסובייטי–היהודי נהפך לנטול רלוונטיות של ממש לסוציאליזם המערבי , אפילו בגרסתו הקומוניסטית . אבל גם במערב לא היתה קבלת היהודים אל המשפחה הסוציאליסטית ללא חריקות . גם אם צדקה חנה ארנדט בטענתה שהמעמד החברתי היחיד שנותר חף מאנטישמיות היה מעמד הפועלים – ומותר להטיל בכך ספק , לא תמיד היה זה המצב בקרב אלה שהתיימרו לדבר בשמו . ואמנם , השמאל האירופי פיתח מלכתחילה זן אנטישמיות משלו , לכאורה לא תמיד שונה במהותו מזה של הימין השמרני . בכל אחד מענפיו בלטו לצד ידידי היהודים מושכי עט ופעילים אנטישמיים . מארקס עצמו חיבר בצעירותו את חיבורו הידוע , לשאלת היהודים , שאם כי *? ון בעיקרו להגן על זכותם של היהודים לאמנסיפציה , היה רווי וגדוש בביטויים אנטי–יהודיים חריפים . מארקס לא התנער עד יומו האחרון מדעותיו הקדומות , שהיו מן הסתם מושפעות גם ממוצאו היהודי . מה שאיחד סביב "השאלה היהודית" אנשים כה שונים , כמארקס , סוציאליסטים אוטופיים כשארל פוריה ואלפונס טוסנל או אנרכיסטים כמיכאיל באקונין ופייר ז'וזף פרודון , היה זיהוי היהודים עם הקפיטליזם המודרני . נוסף על כך התקשתה הסוציאל–דמוקרטיה על מוקדיה השונים להשלים עם רעיון האומה היהודית , אף שהוא היה רעיון חילוני ביסודו . מרבית דובריה הקפידו לראות ביהודים קבוצת מיעוט דתית ולהתייחס בחשדנות גלויה לציונות . עם זאת , לא מקרה הוא שמרבית הדוגמאות האלה הן מן המאה ה , 19– כלומר מן ההיסטוריה המוקדמת יחסית של התנועה הסוציאליסטית . עם הזמן הצליח , בדרך כלל , הסוציאליזם המערבי להשתחרר מנגע שממילא היה זר למהות תורתו . ליאון בלום , שמעולם לא התכחש ליהדותו , עורר שנאה עזה בימין , אך זכה להערצה עצומה במחנה שלו . בתקופה שקדמה להקמת המדינה , ובשני העשורים שבאו אחריה , האהדה שרחשו הסוציאליסטים האירופיים למפעל הציוני ובייחוד לניסיון הסוציאליסטי הישראלי – לרבות הקיבוץ , שנראה בעיניהם כמעין אוטופיה קולקטיביסטית בהגשמתה – תרמה אף היא לחיזוק הקשר בין היהודים למפלגות הסוציאליסטיות והסוציאלדמוקרטיות במערב , זאת בניגוד לאיבה שגילה כלפי הציונות הגוש הקומוניסטי ברוב התקופה , למעט , בעיקר , השנים המעטות שבהן תמך , תמיכה מדינית וצבאית , בהקמתה של מדינת ישראל . עם הזמן , בעיקר במרוצת המחצית השנייה של המאה ה , 20– פחתה אף הרלוונטיות של " השאלה היהודית " בארצות המערב , בשמאל ובימין גם יחד . האנטישמיות הפסיקה להיות כוח פוליטי ואינטלקטואלי בעל משמעות . אמת , נדמה שהיא מרימה ראש שוב ; אך היא כיום בעיקר מוסלמית ובמקרים אחרים דואגת לעטות מסכה אסתטית יותר , מחשידה פחות אך מוכרת היטב במחנה שלה – זו של אנטי–ציונות . מכל מקום היהודים שוב לא נזקקים לבעלי ברית כדי להשתלב בחברה הסובבת ; השתלבותם היא עובדה מוגמרת . זאת ועוד , עם קריסתה של ברית המועצות וההאצה חסרת התקדים של הגלובליזציה , הסוציאליזם עצמו איבד מכוח משיכתו , ולא רק בעיני היהודים . אלה ממשיכים אמנם להצביע למפלגות סוציאל–דמוקרטיות באחוזים גבוהים מבני ארצם הלא יהודיים , אך דפוסי הצבעתם עוברים תהליך מזורז של נרמול . לקריאה נוספת : זילברנר , אדמונד – הסוציאליזם המערבי ושאלת היהודית . סלומון , רוברט – יהודים במהפכה .

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר