חילון היחסים בין היהודים לאומות העולם – מבוא

עמוד:5

כניסת היהודים לחברה הבורגנית בו בזמן נעשו היהודים , בעיקר במסגרות העירוניות החדשות , למרכיב חשוב של המעמד הבורגני המתעצב באותם הימים . ההיסטוריוגרפיה – היהודית והכללית גם יחד – נטתה תמיד להדגיש את תהליך " כניסת " היהודים לחברה הבורגנית . זו נתפסה כחלק מן השילוב של יהודים בסביבתם וכהיבט חשוב של התבוללותם . אך חשוב לזכור , שבמקומות רבים , בעיקר במרכז אירופה ובמזרחה , התרחשה ה " כניסה " הזו באותו זמן ממש שבו הלכה והתהוותה הבורגנות עצמה , נתגבשו ערכיה ונקבעו אורחות חייה . היהודים לא רק ספגו ערכים אלה ואימצו מנהגים זרים באורח פסיבי . הם גם היו שותפים מלאים להיווצרותה של הבורגנות ולהתגבשות ערכיה . העובדה שיכלו לקחת חלק בתהליך זה היתה תלויה בשני גורמים : בנכונות מצדם לפרוץ את גבולות החיים המסורתיים שלהם , על ההתבדלות וההתנכרות שהיו אופייניות להם ; ובנכונות מצד החברה הסובבת – במקרה זה בעיקר החברה הבורגנית – לקבל אותם , ולו רק באופן חלקי , לשורותיה . היסטוריונים חלוקים בשאלה באיזו מידה היו מקורותיו של תהליך ההתקרבות הזה " חיצוניים " ובאיזו מידה היו " פנימיים . " סביר להניח שהשינויים שהתחוללו בשטח היו בסופו של דבר תוצאה של פעולה משולבת : המדינה והחברה הכללית , אם בגלל החילון המתמשך ואם בגלל צורכי השעה , נעשו פתוחות יותר לאפשרות של שילוב היהודים , בעוד שהיהודים עצמם , שהושפעו אף הם מן החילון הכללי , נמשכו עתה גם אל התרבות הכללית וגם אל שפע ההזדמנויות הכלכליות והתרבותיות החדשות שעמדו לפתע לפניהם . " מן החוץ " פעלה קודם כול המדינה הריכוזית החדשה לשנות את מעמד היהודים . במאמץ לשנות את אופייה , ביטלה המלוכה האבסולוטית בהדרגה את כל הגופים הקורפורטיביים , האוטונומיים או האוטונומיים–למחצה , שהתקיימו ב % רבה . דוגמה לכך נמצאת במתקפה המשולבת על הגילדות . המדינה הריכוזית ייצגה כאן את האינטרסים של הבורגנות המודרנית , המבקשת לפעול בתחום הכלכלי בכל מקום וללא מגבלות , והעושה לתיעושם המקיף של תהליכי הייצור . גילדות של בעלי מלאכה ושל סוחרים , המקפידות על אכיפת מגבלות הייצור והתמח * ר , הפריעו לה במשימות אלו . ומן הצד האחר , גם המדינה החדשה לא יכלה עוד לסבול גופים בעלי אוטונומיה מקפת כל כך – כלכלית , חברתית ומשפטית . כדי להקים מדינה שכל נתיניה שווים לפני המלך היה על הגילדות להתפרק . התהליך היה ארוך וכואב , אך בלתי–נמנע . אפילו הפריבילגיות שנוצרו במרוצת הדורות – בתחום המיסוי , הניהול האזורי ועוד – לא היו עוד לגיטימיות במסגרת המדינה החדשה . בצרפת הן בוטלו אחת ולתמיד במהפכה הגדולה , ובסופו של דבר נפלה עמן גם המלוכה עצמה . באנגליה ובמרכז אירופה הן נתערערו בהדרגה – בכל מקום בדרך שונה במקצת . מעמדם הייחודי של היהודים – הן באשר לפריבילגיות הקהילתיות והפרטיות שלהם הן באשר למסים והאיסורים המפלים שמהם סבלו תמיד – נעשה גם הוא בלתי–לגיטימי . צווי הסובלנות משנת 1782 של הקיסר ההאבסבורגי יוזף השני הם דוגמה מעניינת לנושא זה . במהלך רפורמי אופייני לאותם הימים ביקש הקיסר להפוך את כל נתיניו לשווים בפני החוק ולהפיק את המקסימום מפועלם הכלכלי . צווי הסובלנות שהתייחסו ליהודים בפרובינציות השונות של האימפריה שלו לא היקנו להם שוויון זכויות ולא ביטלו את כל ההגבלות והאיסורים שהיו מוטלים עליהם . לעומת זאת היה בהם כדי להחליש את עצמאות קהילותיהם מחד גיסא , ולאפשר להם טווח פעילות כלכלית גדול יותר מאידך גיסא . יהודים נצטוו עתה ללמוד גרמנית ונושאים ' חיצוניים ' אחרים , אם בבתי ספר מיוחדים שהקימו להם ואם במוסדות חינוך כללים . שורה שלמה של מקצועות נפתחה בפניהם , ולא היה ספק שיש בכל אלה לפחות התחלה של תמורה במעמדם . מלכתחילה היה ברור שלאמנסיפציה הנרמזת כאן יש לגבי היהודים צדדים חיוביים ושליליים גם יחד . השינוי נשען אמנם על עקרונות הנאורות , אך היו אלה צורכי השלטון שהכתיבו בסופו של דבר את מהותו והיקפו . היה כאן סיכוי שסיכון בצדו . אמנם יהודים לא נשאלו בשלב זה לדעתם , אך אין ספק שרובם הגדול היה מוכן להתמודד עם הסיכון ולבחון את הסיכוי . הסיבה העיקרית לכך שיהודים קיבלו בדרך כלל בהתלהבות את ניסיונות האמנסיפציה הראשונים – באוסטריה ובפרוסיה , בצרפת המהפכנית ובאנגליה של ראשית המאה ה , 19– נעוצה במידת ההתקרבות שלהם עצמם באותה עת לחברה הכללית . כשהציע דוהם בספרו על שיפורם האזרחי של היהודים להעניק להם זכויות מלאות , היו ביניהם כבר רבים שגם בלי גושפנקה ממלכתית הפכו בהדרגה לנתינים מן השורה . אזרחים במובן המלא של המילה , יש לזכור , לא היו אז גם הלא יהודים . רק המהפכה הצרפתית , ובדרכה שלה אף המהפכה האמריקנית , הציעו ליהודים שוויון זכויות במסגרת אזרחית מלאה . הן עשו זאת בד בבד עם כינונן של רפובליקות דמוקרטיות שהיתה להן יומרה להעניק אמנסיפציה לכול . אך במרבית מדינות אירופה היתה ל"שיפור האזרחי" משמעות כלכלית ותרבותית יותר מאשר פוליטית , ובתחומים אלה אכן יכלו היהודים גם מצדם לעשות צעדים לא מבוטלים . חשובה לא פחות מהכניסה לחיי הכלכלה היתה כניסתם הנמרצת לחיי התרבות בארצות מושבם . היקפה של זו לא היה כמובן שווה בכל מקום . בתחומי התרבות הגרמנית התרבו במהלך המאה ה18– סטודנטים יהודים לרפואה ולמדעי הטבע , וכבר מן המחצית הראשונה של המאה ההיא ידועים לנו מקרים של יהודים המבקרים בתיאטרון

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר