חילון היחסים בין היהודים לאומות העולם – מבוא

עמוד:3

הנוצרים היה כל מגע מיותר עם היהודי בגדר מגע בכפירה שאפילו הבורות , זו המיוחסת לעמים מרוחקים ועובדי אלילים , לא יכלה להצדיקו . מן הצד היהודי הכתיבה ההלכה כללים נוקשים למדי באשר לקשרים עם לא יהודים . למשל , האיסורים על סעודה משותפת ועל חיתון ומגע מיני עם לא יהודים הקשו אפילו במהלך העת החדשה על יצירת % רבה חברתית אמיתית עמם . מעבר לכך , היה הבידוד ליהודים גם דרך לשמירה על זהות נפרדת , הגנה על מסורתם הדתית–תרבותית ועל ייחודם האתני . מן הצד הלא יהודי , נדרש ריחוק מן הכופרים וזה קיבל אישור רב–עוצמה מרגשות האיבה כלפיהם , מן הפחד מזרותם ומן הרתיעה ממאפייני התנהגותם . לא נשמרה התבדלות יהודית מוחלטת אך חשוב לזכור , שגם בחברה המסורתית , הדתית בעיקרה , לא נשמרה התבדלות יהודית מוחלטת . אי אפשר היה למנוע מגע בין יהודים ללא יהודים . מגע זה היה אינטנסיבי למדי בתקופות מסוימות ופרח במיוחד בהקשרי חיים מסוימים . משק הבית היהודי , למשל , היה בסופו של דבר תלוי לחלוטין במערך הכלכלי הלא יהודי . שוב ושוב נאלצו רבנים להתיר מגעים מכל מיני סוגים ולהתפשר עם צורכי המציאות בתחום זה . גם בתחום המשפט לא יכלו היהודים לשמור על ריחוק מוחלט . הם נאלצו להיעזר במערכת המשפט הכללית , אפילו במקומות שבהם הותר להם לקיים בתי–דין משלהם לעניינים שבינם לבין עצמם . נוצרים נזקקו תמיד לרוכלים יהודים ולמלווים בריבית , רופאים יהודים בעלי מוניטין טיפלו לא אחת בחולים לא יהודים , ותלות הדדית ברמה זו או אחרת חייבה מגעים הדדיים במרוצת כל הדורות . גם הטיעונים על בידודם הרוחני והאינטלקטואלי של היהודים במקומות מושבם , או לחלופין , על השפעה חד–כיוונית של היהדות על הנצרות ואף על האיסלאם , אינם עומדים במבחן ההיסטוריוגרפיה המודרנית . המיעוט היהודי , כמו כל מיעוט , חי תמיד בזיקה לתרבות הרוב , והמחקר החדש נוטה אכן להדגיש את השפעת העולם החיצוני הן על יהדות אשכנז והן על יהדות ספרד . בסיטואציה של מיעוט ורוב , נטען לעתים , סביר יהיה להניח שתרבות הרוב תשאיר חותם על תרבות המיעוט ; אם לא בגלוי ובמובהק , הרי לפחות במסגרת עולם הדימויים , הסמלים והמושגים . החברה היהודית היתה , לפיכך , חברה שיש לה , בצד סגירותה והעוינות ההדדית שבינה לבין חברת הרוב , דיאלוג של קבע עם חברה זו ועם תרבותה . בעולם האינטימי של העיר הימי–ביניימית הקטנה , טוען ההיסטוריון ישראל יובל , יהודים לא יכלו שלא להכיר טקסים וטקסטים נוצריים , ואף להטמיע , כלשונו , את "רוחהזמן , " במידה זו או אחרת . גם בתקופות שבהן לא היתה קיימת אידיאולוגיה של שיתוף ושל סובלנות היה קיים מגע רצוף בין יהודים לבין סביבתם , אף כי לעתים רק "בתחום התת–מודע של התרבות . " ראיות לכך הוא מביא , למשל , מאותן דמויות מן הברית החדשה , מן המוטיבים הליטורגיים הנוצריים שחדרו לסיפורי קידוש–השם בעידן מסעי הצלב , מסיפורי חג הפסח שהתפתחו לצד ומתוך התייחסות הדדית לסיפור חג הפסחא הנוצרי ומשימוש משותף שעשו בני שתי הדתות בסמלים ובמושגים . במחוזות התרבות המוסלמית , בעיקר בספרד שלפני הרקונקיסטה , כיבושה מחדש בידי הנוצרים , נתקיים דיאלוג פתוח למדי בין יהודים למוסלמים , בעיקר אמנם בתחומי המדע והפילוסופיה , אך את השפעותיו ניתן לגלות גם בתחומי השירה והספרות . לדיאלקטיקה זו של פתיחות והיבדלות היתה דינמיקה משלה . הרפורמציה והקונטר–רפורמציה נטו להחמיר את הצורך בהיבדלות , אך עם סיום מלחמות הדת , נעשתה מידה כלשהי של סובלנות צורך השעה . יהודים נהנו ממנה למרות שמגמת הפשרה וההשלמה נבעה בעיקר מן המתח שבין המחנות בתוך הנצרות ולא מתוך שיפור היחס ליהודים . בשום שלב לא נעלמו מן הסביבה המעורבת גילויים של שנאת יהודים , אם על רקע תיאולוגי ודתי ואם על רקע חברתי–כלכלי . אך בצדם היו תמיד מגעים הדדיים , ספיגה של ערכים , השפעות עיוניות ותגובות מקבילות על מצבים שונים ומשתנים . היה זה עידן ההשכלה שהביא למפנה עמוק בדינמיקה המסורתית הזו . הדאיזם , שרווח כבר בסוף המאה ה , 17– בעיקר באנגליה , ביקש לטשטש את ההבדלים בין הדתות הגדולות ולהחליפן באמונה משותפת , אמונה ללא התגלות , המבוססת על חוקי הטבע ועל כוחה של התבונה . אך בגלל חולשתו היחסית , השפיע הדאיזם בסופו של דבר רק באופן שולי על היחס ליהודים ועל מעמדם בחברה . גם למדע החדש , שקיבל את צורתו הפרדיגמטית בתורת ניוטון , מדע שהיה תחליף מסוג אחר לדת המסורתית , לא היתה השפעה ברורה בכיוון זה . נראה היה שהרציונליזם החדש אינו עומד בסתירה לשנאת ישראל . אפילו אחדים מן הפילוסופים ' הנאורים ' בצרפת של ראשית המאה ה18– לא השתחררו מהשקפות אנטי–יהודיות מובהקות , למרות סובלנותם המוצהרת . מעניינת במיוחד עמדתו של וולטר , אשר נעזר בקריאה חילונית , כביכול , של כתבי הקודש כדי להורות על הברבריות הבסיסית הטבועה בעם היהודי . גם אחרים נעזרו בקריאה מדעית ומפוקחת של התנ " ך העברי , תוך שימוש בכלים פילולוגיים ובארכיאולוגיה העוברית של אותם הימים , כדי למתוח ביקורת שלילית ונוקבת על היהדות והיהודים . השפעה רבה היתה , למשל , לעבודותיו של יוהן דוד מיכאליס , אוריינטליסט נודע מאוניברסיטת גטינגן . בששת הכרכים של עבודתו על " חוקת משה " ביקש להסביר כיצד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא