לבוש היהודים כמסמן תהליכי מודרניזציה וחילון

עמוד:331

עושר מושכי איבה . אבל במרוצת ימי הביניים התמסד שוני הלבוש של היהודים גם באמצעות חוקי כפייה . בחברות שבהן סבלו יהודים מנידוי חברתי ונחשבו נחותים מאוכלוסיית הרוב , נראה חשוב שיהיה אפשר לזהות יהודים זיהוי מיידי , אפילו מרחוק , כדי להימנע מקרבת יתר אליהם , שנחשבה לא רצויה לחברת הרוב . לפיכך הוטלה בארצות שונות חובה על יהודים להציג לראווה על בגדיהם סימני היכר מיוחדים שנקבעו מטעם השלטונות או הכנסייה . בארצות נוצריות : טלאי צהוב על גבי הבגדים ( סימן היכר ליהודים שנתחדש בתקופת השואה , ( כובעים מיוחדים השונים למראה מן הכובעים שחובשים בני המקום , בגדים כהים שלבישתם נחשבה להשפלה . גם בכמה מהארצות המוסלמיות שבתקופת " תור הזהב " בספרד , שבה היו יהודים מעורים בחברה הסובבת ואף מילאו תפקידים בכירים במוסדות השלטון , לא הוטלו עליהם בהן הגבלות לבוש , וגם בארצות מוסלמיות אחרות שבמשך תקופה ארוכה נהגו בהן ביתר ליברליות כלפי היהודים – גם שם היו תקופות שבהן הוטלה על יהודים חובת לבישת מלבושים מיוחדים שיבדילו אותם מן האוכלוסייה הכללית . באירופה הנוצרית היו רק מעטים שהצליחו לחדור לתוך החברה הגבוהה , כגון " יהודי חצר " ואנשי הפיננסים הגדולים , שהרשו לעצמם להתלבש כבני מעמדם באוכלוסייה הכללית . יהודים שלא היו להם זכויות יתר אישיות נאלצו לקבל עליהם את סגנון הלבוש שנכפה עליהם גם כדי להבדילם מן הכלל וגם כדי להשפילם . קרוב לוודאי שלהבדלי הלבוש בין יהודים ובין האוכלוסייה הסובבת היה תפקיד מסוים בהתגוננות מפני תהליכי טמיעה , בשמירת מסגרת הקהילה היהודית ובחיזוק הלכידות החברתית בתוכה . עם זאת אין מקום לומר שלסגנון הלבוש האופייני לארצות השונות לא היתה השפעה על היהודים המתגוררים בהן . במרוצת הדורות נוצרו הבדלים ניכרים בין הלבוש שהיה אופייני לקהילות היהודיות באירופה , בעיקר המזרחית , לבין לבושם של יהודי ארצות האיסלאם . כך , למשל , אימצו יהודי מזרח אירופה פריטי לבוש שהיו בשימוש האצולה הפולנית ונראו להם כמודל אסתטי וחברתי . הלבוש ה"מסורתי" של יהודי פולין עוצב , לאמיתו של דבר , בהשפעת בגדי המעמד השליט בארצות מזרח אירופה . כמה מההבדלים האלה מקורם בסיבות אקלימיות וכמה קשורים בהתפתחויות חברתיות והיסטוריות , שכן הלבוש משקף , לפעמים באיחור מה , שינויים חברתיים . מכל מקום מלבושי היהודים בארצות השונות נעשו דומים יותר ויותר למלבושי העמים שבהם שכנו קהילות היהודים , בהבדלים – הרצוניים והכפויים – שהמשיכו לבטא את הייחוד היהודי . הדמיון הזה ללבוש הסביבה בולט יותר בקהילות מבודדות , כגון תימן , אתיופיה ו"בני ישראל" שבהודו , שמלבושיהן נוטים להיות דומים למלבושי החברה הסובבת . מראשית העת החדשה התחוללה תמורה מרחיקת לכת ביחס השלטונות כלפי הלבוש היהודי המסורתי . שוני הלבוש בין היהודים לסביבתם שנכפה על ידי השלטונות בארצות הנצרות והאיסלאם נחשב בעיני פקידי ממשל שהושפעו מרעיונות הנאורות האירופית למחסום בפני השתלבות תרבותית . הם ראו בשינוי הבגדים מכשיר רב עוצמה למודרניזציה–בכפייה של חברה שנראתה בעיניהם מפגרת וטעונה חינוך מחדש . מאמצע המאה ה18– החלו המחוקקים במדינות מרכז אירופה ומזרחה להטיל איסורים על הלבוש האשכנזי הישן . הוטלו קנסות על מי שלא שינה את לבושו . לא מעטים מיהודי מזרח אירופה ביקשו לשמור את בגדיהם המסורתיים . הם ראו בבגדים האירופיים , שאותם כינו "מלבושי דייטש" ( לבוש גרמני , ( גילוי מובהק של סטייה מן הנורמות הדתיות . המשכילים , לעומתם , תמכו בהתלהבות בגזרות על הלבוש הישן , וראו בהן צעדים נאורים ומועילים לתיקון פגמי החברה המסורתית . כמה מן המשכילים אף חיברו סאטירות שנונות ששמו ללעג את הבגד היהודי האשכנזי . עם האמנסיפציה של היהודים בארצות אירופה והביטול ההדרגתי של ההגבלות על זכויותיהם החל גם תהליך של זניחה הדרגתית של הלבוש היהודי המיוחד ואימוץ סגנון הלבוש הכללי בידי יהודים שעברו תהליכי מודרניזציה וחילון ושאפו להתערות בתרבות הכללית . התהליך הזה ראשיתו בחוגי הבורגנות היהודית , שהאמצעים הכספיים שעמדו לרשותה אפשרו לרבים מתוכה לחרוג לא רק מן הגטאות ומ " רחובות היהודים , " שבוטלו בהדרגה וחוסלו לגמרי במהלך המאה ה , 19– כי אם גם מן השכונות היהודיות המיוחדות , שרבים המשיכו להתגורר בהן מתוך הרגל ובגלל ה 4 רבה לבתי הכנסת . חריגה זו , שבמסגרתה החלו יהודים לבנות לעצמם בתים הדומים לאלה שבשכונותיהם החדשות ואינם נופלים מהם בעושרם , היתה מלווה באימוץ סגנון הלבוש המקובל על כלל האוכלוסייה . בארצות אירופה החליפו החליפה והעניבה את הקאפוטה היהודית המסורתית , ונשים יהודיות עשירות החלו להתגדר בשמלות פאר , שנחשבו עד אז ל " בלתי צנועות , " ובתכשיטים יקרים שבעבר נמנעו מענידתם . הרגלי הלבוש החדשים האלה אומצו כעבור זמן גם בחוגי המעמד הבינוני היהודי , ועל אחת כמה וכמה בקרב בעלי המקצועות החופשיים – רופאים , עורכי דין , סוכני בורסה ואינטלקטואלים , שפרנסתם היתה על הציבור הכללי והם לא היו מעוניינים בסימני היכר מובחנים שיגרמו לניכור בינם לבין לקוחותיהם . גם בארצות האיסלאם , שבהן אימצו המעמדות העליונים את הלבוש האירופי , היו יהודים רבים שזנחו את הלבוש המסורתי הערבי והחלו להתלבש על פי אופנת ה " פרנג ' י , " כינוי שנגזר ממילה שמשמעותה צרפתי , כלומר אירופי . כך בתורכיה , בעיראק , במצרים ובחלק מארצות צפון אפריקה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא