|
|
עמוד:330
לבוש היהודים כמסמן תהליכי מודרניזציה וחילון יהודי התפוצות היו תמיד מיעוט בארצות שבהן ישבו . במסגרת קהילותיהם הם שמרו על סגנון חיים שבחלק ניכר ממרכיביו היה שונה מסגנון החיים של האוכלוסייה שבתוכה חיו , ועמו פיתחו גם הרגלי לבוש ייחודיים להם . שוני זה בלבוש נוסף על השוני הטבעי בלבוש הנובע , בתוך כל קבוצת אוכלוסין , מהבדלי מגדר , גיל ומעמד . מניעיו היו בחלקם דתיים , והוא התבטא בכיסוי ראש לגברים ולנשים , בהקפדה על מה שנחשב לבוש צנוע , בעיקר אצל נשים , בהימנעות מאריגי " שעטנז , " ואצל הגברים גם בגידול זקן ובפאות . והיו לו עוד מניעים , הקשורים ברצון מובן בחברות מיעוט שלא להתבלט יתר על המידה במלבושי פאר ובהפגנת ה"המצאה" הגדולה שסייעה לחילונו של המטבח היהודי היתה המרגרינה , שפותחה בשנת 1869 בידי הכימאי הצרפתי היפוליט מז – ' מוריה . המרגרינה מאפשרת למטבח הכשר להשתמש בחומר דמוי חמאה לתבשילי בשר . ההמצאה הבאה היתה של "קריסקו , " שלפניו היו יהודים מרבים להשתמש בשומן אווזים , עופות ובקר , דבר שהגביל את מתכוני הבשר שלהם . קריסקו , שהוא שומן אפייה צמחי , סייע בפריצת הגבולות בין מאכלי חלב למאכלי בשר בבישול הכשר . חברת " פרוקטר אנד גיימבל" פרסמה אותו עם הופעתו כ"מוצר שהגזע העברי מחכה לו זה ארבעת אלפים שנה . " בשנת 1933 פרסמה החברה הזאת עלון דו–לשוני , באנגלית וביידיש , של מתכוני קריסקו לעקרת הבית היהודייה . אבל היום יש כבר שורה ארוכה של מוצרי "פארווע" מבוססי סויה , ובהם גבינה , חלב וגלידה . קיימים גם חיקויים למאכלים לא כשרים כחסילונים , בשר עגל ברוטב לבן המבוסס על מרגרינה ולא על חמאה וקינוח פארפה נטול שמנת . המאכלים היהודיים נעשים למזון פופולרי במהלך השנים , אך בעיקר במאה ה , 20– מה שנחשב ל"אוכל יהודי" נעשה לחלק מתרבות האוכל האמריקנית : בייגל , לאקס , בשר כבוש , לחם שיפון , פסטראמה , רוגלעך , חומוס וקנישעס . ילדים יהודיים הגדלים כחילוניים , גם כשאינם מקפידים לחגוג את החגים היהודיים , עדיין אוהבים לאכול מאכלים יהודיים מסורתיים כגון בשר חזה , כוסמת עם אטריות ביצים , קניידלעך , מלפפונים חמוצים ומצה מטוגנת הקרויה מצה בריי . בארצות הברית נוצר גם מפגש יוצא דופן בין מזון "אתני" שבא מארצות המוצא של המהגרים לבין מזון "לאומי , " שבא מן המדינה שעמה מזדהים המהגרים . החומוס והפלפל , הנחשבים "אוכל ישראלי , " חברו למלפפון הכבוש וללחם השיפון כסממני זהות יהודית–אמריקנית . הזמינות של מוצרי מזון אתני ייחודי שינתה את מנהגי האכילה של היהודים . המטבח היהודי בא במגע עם מאכלים מתרבויות רבות , ושיטת ה"פיוז'ן , " שנוסתה בו בהצלחה , עשתה את האוכל היהודי למתוחכם יותר והקנתה לו שם בעולם . נוסף על כך מזונות יהודיים בסיסיים זמינים כיום במגוון נוסחים חדשים , כגון חלה מקמח חיטה מלא , וזוהי רק דוגמה אחת מני רבות של מה שאפשר למצוא כיום בעולם החדש של המזון הכשר . גם מגוון המאכלים הכשרים לפסח הקיימים כיום הוא עצום ; אפשר למצוא מצות מקמח חיטה מלא , מצות דלות שומן ומצות שאינן שומרות על צורת הריבוע המקובלת – אפויות כקרקרים או בצורות מגוונות . אך אף על פי שדלתות המטבח היהודי נפתחו לרווחה לעולם , האוכל יהיה תמיד מרכיב חיוני בחיים היהודיים . הוא ממשיך להתפתח ולספוג השפעות תרבותיות חדשות ולהסתגל לטכנולוגיות חדשות , ויחד עם זאת נשאר כעוגן רגשי לרבים מבין היהודים , גם שומרי מצוות וגם חילוניים . במאמר שהתפרסם באוסטין כרוניקל בדצמבר 1998 כתבה רונה וולש כי "אצל יהודים רבים האוכל הוא מבצר אחרון המגן מפני התבוללות תרבותית מוחלטת . הם משמרים את מורשתם באמצעות החלה , אולי יותר מאשר באמצעות כתבי הקודש . כמובן , באותה מידה , יהודים אחרים נרתעים מפני מתכונים מסורתיים , כמו המתכון לפטצ'ה ( רגל קרושה . ( הם מאמצים מטבח יהודי מודרני יותר , קונספט שממשיך להתחמק מהגדרה ברורה אבל כולל מאכלים אופנתיים כגון סביצ'ה של סלמון ( מאכל דרום אמריקני – דג מושרה במיץ הדרים ) וגפילטע פיש ברוטב סלסה . מתכונים נושנים המכילים " שמאלץ" ( שומן עוף ) מודחים החוצה או לפחות מותאמים לימינו באמצעות שמן זית . " מזונם של היהודים , כמו מאפיינים אחרים של תרבות הקהילה הטרום–מודרנית , לא נעלם מן העולם בתקופה המודרנית . כמו שאירע ללשונות היהודים במפגשן עם תרבות הקפיטליזם המערבי , הטכנולוגיות החדשות וערוצי התקשורת המודרניים , פשט גם האוכל היהודי המסורתי את צורותיו הישנות , וקיבל צורות חדשות , טעמים לא מוכרים ומשמעויות לא צפויות .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|