היחיד והקהילה – מבוא

עמוד:243

המאה ה , 18– מנתה מאה שנה לאחר הקמתה כמאה וארבעים אלף יהודים . ורשה , עיר שבה נאסרה מאות שנים ישיבת קבע על היהודים , משכה אליה במרוצת המאה ה19– מאות אלפי יהודים . תהליכים דומים אירעו בקושטא , סאלוניקי ואיזמיר שבאימפריה העותמאנית . בניו–יורק התקבצו עד מלחמת העולם הראשונה מאות אלפי מהגרים . רובם ככולם , המוני יהודים חסרי בסיס כלכלי שנעקרו מאורח החיים המסורתי , היוו את התשתית הדמוגרפית והסוציולוגית לצמיחתן של תנועות המונים לאומיות ורדיקליות . תנועות אלה ביקשו , כל אחת לפי דרכה הרעיונית ונסיבותיה הפוליטיות והאתניות , לשמר זהות יהודית חלופית לסדר העולם הישן . חברי התנועות הללו , בדומה לבני שכבת הבורגנות היהודית החדשה , ספגו הרבה מהשפעות הסביבה . הם עיצבו אורחות–חיים יהודיים , שהיו חדשניים ומרדניים ובה בעת שימרו זיקה עמוקה לזהות האתנית המיוחדת של היהודים . כך , למשל , עיצבו זרמים שונים בתנועה הלאומית היהודית ובתנועות הפועלים חגים ומועדים , טבעו את חותמם בלבוש ובלשון הדיבור ואף השפיעו במקרים מסוימים על סביבת המגורים , הריהוט וכלי הבית . רדיקליזם לאומי ורדיקליזם חברתי זכו במאה ה20– להשפעה כבירה על אפיקי המעבר בין מסורת למודרנה בחברה היהודית . השפעתם ניכרה גם במקומות היישוב שבהם נותרו היהודים וגם בארצות ההגירה החדשות . במקרים לא מעטים התחברו שני סוכני המודרניזציה של החברה היהודית – הבורגנות החדשה והתנועות הרדיקליות – והשפיעו במשותף על עיצוב סדר היום היהודי החדש . גם הפילנתרופיה היהודית של מעמד הבורגנות וגם התנועות הרדיקליות , בין שהיו בעלות מסר לאומי , חברתי או שמיזגו את שני אלה ( וכך היה ברוב התנועות , ( ביקשו במודע ובמוצהר לעצב "יהודי חדש . " אלה , כמו אלה , לא רוו נחת מן החברה היהודית המסורתית . שני סוכני המודרניזציה היו סוכני שינוי , והם לא ביקשו לשמר את הקורפורציה היהודית המיושנת . בפילנתרופיה היהודית וברדיקליזם היהודי לסוגיו נודעה חשיבות רבה לקבלת אתגרי המודרנה באופן מבוקר . לא כל מה שבא עם תמורות העת החדשה נראה כרצוי . לסוכנים הללו היתה מודעות גבוהה ביותר לצורך "לביית" את הכוחות החיצוניים שעקרו את המוסדות והמנהגים הישנים . כמו כן היה להם , לעתים קרובות , מצע מפורט ומנומק היטב לגבי מה שצריך להיעשות כדי לברוא " יהודי חדש , " בריא ברוחו ובגופו , המקיים חיים נאותים במסגרת סדר העולם המודרני . אולם עוצמת המדינה המודרנית וכוחות השוק מצד אחד , וחולשתן של המסגרות האידיאולוגיות מצד שני , הניחו כר נרחב למקריות , לספונטניות ולחוסר הכוונה . חיי היומיום של היהודי אמנם השתנו מן היסוד במאתיים השנים האחרונות . אולם יש להניח כי מסילת הברזל , ספינת הקיטור , הטלגרף והעיתון המודרני טבעו את חותמם בחיי היהודים לא פחות , ואולי אף יותר , מאשר מצעיהן של אגודות פילנתרופיות או מפלגות פוליטיות . היחיד והקהילה – מבוא ישראל ברטל במאה ה18– היה היחיד היהודי , כמו בני שאר קבוצות דתיות ואתניות בארצות אירופה ובאגן הים התיכון , איבר של ארגון חברתי בעל אופי מיסטי ואורגניסטי . מיסטי – שכן הקשר בין היחידים בקהילה היהודית לא נתפס כהתחברות על בסיס רציונלי , לשם השגת תועלת או הפקת סיפוקים חברתיים ותרבותיים . בעיני היהודי בן החברה המסורתית היה זה קשר של נשמות , המחוברות האחת לרעותה וקשורות לאלוהות , לעולם הבא , לעבר הקיבוצי ולעתיד המשיחי . אורגניסטי – משום שהזיקה בין חברי הקהילה נדמתה כחיבור אורגני הדומה לחיבורם של איברים בגוף החי . לכל אחד מן האיברים היה תפקיד מיוחד בפני עצמו , אך בה בעת הוא פעל למען חלקי הגוף האחרים , ניזון מהם ולא היה יכול להתקיים בלעדיהם . לא רק היחס בין היחיד לבין קהילה נתפס במונחים כאלו ; גם הזיקה בין קהילות היהודים ברחבי הפזורה הובנה במושגים מיסטיים ואורגניסטיים . הערבות ההדדית שהיתה קיימת בין חברי הקהילה הורחבה לערבות הדדית בין כלל קהילות ישראל . כך , למשל , הוסברה חובתן של קהילות לסייע לקהילות אחרות הנתונות במצוקה בניסוח בעל אופי אורגניסטי מובהק , כגון בכרוז זה של ועד ד' ארצות בפולין משנת : 1742 "שה פזורה ישראל , מה שה מכין אותו באבר אחד וכל האברין מרגישין , אף ישראל , כל אחד מרגיש בכאב חברו . " עולם המושגים הפוליטי והחברתי שבו היו נתונים בני הקהילה היהודית לא היה שונה , בעיקרו של דבר , מעולם המושגים ששלט בתודעתם של נוצרים ומוסלמים בני מעמדות שונים , שהיו שייכים למגוון הקבוצות האתניות בעולם הטרוםמודרני . לכן , חרף זרותה הדתית של הקהילה היהודית ( היתה זו קהילת המאמינים הבלתי–נוצרית היחידה שנסבלה משך מאות שנים בארצות הנצרות , (! חיזקה הסביבה הדתית החיצונית את הזהות הייחודית של חבר הקהילה . היחיד היהודי נתפס לא רק כמחובר באורח מיסטי אל הכלל , אלא חי ופעל בה בעת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא