התהוותה של התפוצה היהודית

עמוד:199

להשתלב בעולם לא יהודי . מצד אחד , לא התגודדו היהודים במובלעות של מבודדים ומדוכאים , ולא דבקו במורשתם מחמת הסכנה המרחפת על ראשם , אבל , מן הצד האחר , הם לא ויתרו על עברם , לא התעלמו ממכורתם ולא זנחו את תודעת היותם נבדלים מאחרים . השמירה על זהות יהודית וההסתגלות לתנאי החיים בתפוצות היו להם למטרות משולבות . דומה היה מצבם של היהודים הרבים שחיו מעבר לאגן הים התיכון , במסופוטמיה . שורשיהם שם נטועים במאה ה6– לפסה"נ , שאז , על פי הסיפור התנ"כי , נעקרו והוגלו מיהודה בעקבות כיבושה בידי בבל . חוויה זאת , מכאיבה ככל שהיתה , לא מנעה מהם להסתגל לסביבתם בדרך חלקה אף יותר , ומוצלחת לא פחות , מזו של קהילות יהודי אגן הים התיכון . הנביא ירמיהו יעץ מלכתחילה לגולי בבל להשתקע במקומם , לבנות בתים ולגדל משפחות , שכן רווחתם קשורה בזו של ארצם החדשה . נראה שעצתו נתקבלה על לבם . מסמכים מן המאה ה5– לפסה"נ מעידים כי יהודים כבר הספיקו להשתלב בעולם המסחר של מסופוטמיה , רכשו קרקעות ואף נעשו בעלי עבדים . במשך יותר מחמש מאות שנה חיו יהודי בבל ושגשגו תחת שלטונם המיטיב , לכל הפחות המאופק , של הסלווקים והפרתים . הרשויות הפוליטיות או השפעות תרבותיות מארצות אחרות לא הפריעו את חיי היהודים בבבל . ורבניהם , בציינם את עובדת מוצא קהילתם ב"גלות בבל , " ובהבליטם את רצף קיומה בן מאות בשנים , טיפחו והדגישו תחושת שייכות , שחיזקה את ההערכה העצמית בקרב יהודי בבל . בלי לגרוע ממרכזיות ירושלים עם זאת , התנאים משביעי הרצון של החיים בתפוצות לא גרעו מקדושתה וממרכזיותה של ירושלים , שהילתה נותרה קבועה בתודעתם של יהודים בכל מקום שבו התגוררו . את ירושלים היו מכנים בכמה וכמה הזדמנויות "עיר הקודש , " ואת ארץישראל "ארץ הקודש . " הכינויים האלה מופיעים בכתבים לוח חימר כתוב בכתב היתדות מהמאה ה5- לפסה"נ המשמש כמסמך עסקי של משפחה יהודית בבבל – יהודים השתלבו בעולם המסחר של מסופוטמיה , רכשו קרקעות ואף נעשו בעלי עבדים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא