היהדות ההלניסטית באור אחר

עמוד:193

של תופעות טבעיות נוספות , כגון שינויים שחלו במובנן של מילים עבריות בשל מובנן של מילים יווניות דומות . כך , לדוגמה , המילה "שולחן" ידועה כבר במקרא , אולם בימי חז"ל קיבלה המילה "שולחני" את המובן "מחליף כספים" בהשפעת השימוש היווני במונח היווני עבור "שולחן" ( trapeza ) כדי לציין במיוחד את דלפקו של מחליף–כספים . או , כפי שנראה בדוגמה אחרת , המילה העברית "אמצע , " שפירושה רק "בין קצוות" או "במחצית הדרך בין שתי קצוות , " קיבלה בשפת התנאים מובן מיוחד בצירוף "לאמצע , " המקביל לצירוף היווני : eis meson מילולית , פירושו של צירוף זה "לאמצע , " " למרכז , " אך מובנו "לשים באמצע כדי שיהיה נגיש לכל אחד , " מה שעשוי לאפשר חלוקה שווה בשווה . כך קובעת המשנה ( בבא בתרא : ( "הניח בנים גדולים וקטנים , השביחו הגדולים את הנכסים – השביחו לאמצע . אם אמרו : 'ראו מה שהניח לנו אבא , הרי אנו עושים ואוכלין' – השביחו לעצמם . " הן הקרבה הסמנטית והן הקרבה הפונולוגית בין meson ו"אמצע" תרמו להתקרבות זו . אבל לשון אינה כלי ניטרלי , היא אינה חיצוניות בלבד . הלשון משקפת חשיבה ומעצבת חשיבה , ורכישת לשון אחרת גם מאפשרת שיחות עם אנשים החושבים אחרת , ואף את קריאת ספרותם . לכן אין פלא , שבצד רכישת השפה היוונית וכניסתה אף לעולמם של דוברי ארמית ועברית , אנו עדים גם לכניסתם של תכנים יווניים לעולם היהודי ברמות שונות . לעתים מדובר רק במוטיבים נפוצים , ספרותיים ואחרים . לדוגמה , הדימוי היווני הסטנדרטי של מלך מתנשא נקשר בסיפורו של הרודוטוס על קסרקסס ( אחשוורוש ) מלך פרס , שביקש לכרות תעלה דרך האיסתמוס של אתוס ולבנות גשרים מעל להלס 1 ונטוס , והלקה את גלי הים כאשר לא נשמעו לו ; בדומה לכך , גם המחבר היהודי של ספר מקבים ב משתמש באותו מוטיב כדי לתאר את התנשאותו של אנטיוכוס אפיפאנס . או לדוגמה דומה , אם פל H יס מלך א NX ג F ס שבסיציליה , אשר התפרסם בין השאר כמי שצלה את מתנגדיו חיים בתוך שור עשוי ברזל ונהנה לשמוע את צריחותיהם , שימש בעת העתיקה כדוגמה סטנדרטית של מלך אכזר , לא נתפלא שמחבר מקבים ג מכנה בשם זה גם את תלמי הרביעי , אשר רדף , לדבריו , את היהודים . שימוש במושגים יווניים לתיאור מוסדות יהודיים אולם , יש גם מושגים שלאימוצם יש משמעות רבה יותר . לדוגמה , אנו מוצאים שיהודים רבים נטו להשתמש במושגים יווניים כדי לתאר את המוסדות הבסיסיים של היהדות : כך , משה זוהה כ"מחוקק" של היהודים ; התורה תוארה כ"חוקה" שהנחיל משה ליהודים ; היהדות – כמשטר 8 של עיר היהודים ; והכיתות היהודיות – כאסכולות פילוסופיות . אימוץ כזה של קטגוריות יווניות נועד לנרמל את היהדות ואת מוסדותיה בעיני רואיה המיוונים – יהודים ונוכרים כאחד , ואף לעטר אותם בהילת כבוד . וזה היה נחוץ מאוד . שהרי ייתכן , לדוגמה , שלא כל יווני היה רואה פסול בכך שמלך יווני ניסה לכפות יוונות על יהודים ולאסור עליהם לקיים את מצוותיו של אל מזרחי , אולם אם בעל מקבים ב ניסח את הדבר כך , שאנטיוכוס אסר על היהודים "לנהוג כאזרחים ( politeuesthai ) לפי חוקי האל , " הוא קיווה שכל יווני יבין מכאן , שמדובר בפגיעה במסורתה של עיר הלניסטית , ולכן – במעשה פסול ומחריד . כמו כן , אפשר שלא כל קורא יווני או רומי היה מניח שטוב ומכובד שהיהודים נשלטו פעם על ידי כוהנים גדולים , אבל משעה שיוספוס פלאוויוס הגדיר בקדמוניות שיטה זו כ"חוקה" " אריסטוקרטית , " הוא היה יכול לקוות שקוראיו יקבלו את הדבר כמקרה היהודי של שיטה , המכובדת גם בעיניהם . ברובד יסודי אף יותר ממילים שאולות וממושגים וקטגוריות שאולים , אנו מגיעים לנושא העמום משהו , אך העמוק יותר , שניתן לכנותו דרכי חשיבה או – במידה שהדבר נוגע לספרות – דרכים בשיקוף המציאות . כיצד לתפוס את המציאות ? כיצד לשקף אותה ? זהו תחום שבכלל קשה לכתוב עליו בשפה העברית – זו של ימינו וכל שכן זו שעמדה לרשות אבותינו כאשר נפגשו ביוונות , וקושי זה הוא לב העניין . העברית של היום , ואין צריך לומר העברית העתיקה , המקראית – אינה נוטה להתייחס לדברים הנראים לעין כאילו הם משקפים מצב מהותי , פנימי , אשר כשלעצמו אינו נראה . אדרבה , לעברית יש נטייה לתאר גם את הדברים הפנימיים כאילו אינם אלא מצב חיצוני הנראה לעין . כאשר העברי כעס , "חרה אפו" או "חמתו בערה בו , " וכאשר חשב , הוא "אמר אל לבו . " ואילו אצל היוונים , היה זה רגיל להניח , שכל פעולה מבטאת תהליך פנימי ( שכלי או רגשי ) שמעניין לכתוב עליו , וכל חפץ באשר הוא משקף מהות שמעניין לנסות להגדיר אותה . כך , לדוגמה , כאשר מספרת התורה ( בראשית יד , יד : ( "וישמע אברם כי נשבה אחיו , וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות וירדוף עד דן . " אין מילה המלמדת אותנו כיצד חש אברם למשמע הידיעה ועל כך שהוא החליט לפעול . ואילו יוספוס , כשהוא חוזר על הסיפור במסגרת שכתוב המקרא בספרו קדמוניות היהודים , היה רגיל לציפיות הקורא היווני ולכן מסר את הדברים כך : " מששמע על סבלם , נכנסו לו לאברהם הן פחד ביחס ללוט קרובו , הן חמלה ביחס לאנשי סדום , אשר היו רעיו ושכניו . לכן , משסבר והחליט לסייע להם הוא לא השתהה , אלא קם ומיהר . " ... כאן , לצד האוניברסליזם ( הדאגה אף לאנשי סדום , החסרה במקור המקראי כאן , ואשר אליה נשוב , ( אנו רואים את

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא