זווית חדשה על פרקים בתולדות היהודים

עמוד:188

המקודש שהיה קשור במסורות מיתיות ומיסטיות שונות הנוגעות לקודש הקודשים ולמרכבת הכרובים , וחדל הפולחן המקודש שהיה שמור בידי משמרת הקודש , לא היתה עוד משמעות לשמירת הזמן המקודש במתכונת הכוהנית , שהיתה קשורה הדוקות למקום המקודש ולפולחן המקודש , למקום הבלתי–נראה ולזמן נצחי בלתי–נראה , הנשמע ומחושב מראש , ולא נותר עוד דחף למאבק רב השנים על הלוח הכוהני המקדשי . אלה שאחזו במסורות המקודשות במשך מאות בשנים בזיקה למקדש ארצי ולבן דמותו השמימי , "העלו" אותן לעולם המלאכים , הוא "עולם המרכבה , " המתואר בזיקה למרכבת יחזקאל , שם נשמר בשבעה היכלות עליונים , המקבילים לחלוקות שביעוניות של זמן מקודש ומקום מקודש ובמסורות מיסטיות ליטורגיות שונות ב"ספרות ההיכלות והמרכבה . " המסורת התלמודית מספרת כי לפני שחרב המקדש היו עשרים וארבע כיתות שסבו סביבו והיו חלוקות ביניהן . איננו יודעים אם זה מספר טיפולוגי או מספר המייצג מציאות ריאלית של המאה ה1– לספירה , אבל ממכלול העדויות בנות התקופה עולה במידה רבה של ודאות שבשתי המאות האחרונות לפסה"נ היו שלוש מפלגות שהיו חלוקות על שאלת הלוח הנוהג במקדש ועל שאלת הנהגת המקדש ותוקפה של ההגמוניה הנוהגת בזיקה לקביעת הלוח : הכוהנית–הצדוקית , הכוהנית–החשמונאית והלא כוהנית–הפרושית . זו האחרונה ייצגה תפיסה דמוקרטית מהפכנית , שרצתה להשתחרר ממוסרות השלטון הכוהני , על זכויות היתר המולדות הקשורות בקרבה בלעדית אל הקודש , המותנות בהשתייכות שבטית ומשפחתית , ועל סמכות הדעת הפולחנית והמיסטית המותנית בזיקה בלעדית אל הכתבים המקודשים ואל עולם המלאכים בנוסח בני צדוק , או על הכוחניות ושפיכות הדמים של השלטון הכוהני–צבאי נטול הקדושה והלגיטימיות בנוסח בני חשמונאי . כדי להינתק מדפוסי היצירה הכוהניים והנבואיים ומהסמכות והשליטה הגלומות בהם בשאלות הנוגעות לחיי הדת ולזיכרון התרבותי , הכריזו חכמים במפורש על הפסקת הנבואה , על הפסקת רוח הקודש ועל הפסקת כתיבת ספרי קודש בתוקף השראה נבואית , גילוי מלאכי ורוח הקודש , והכריזו במובלע על הפסקת הלוח הכוהני . במקום כתיבה של ספרי קודש בהשראה אלוהית או מלאכית , הם העלו את הרעיון המהפכני שאין לו תקדים במסורת המקראית , הלוא הוא התורה שבעל פה , המבוססת על חירות פרשנית ויצירה אנושית , שבמאות השנים הראשונות לגיבושה אכן לא נכתבה אלא רק נאמרה , נדרשה , שוננה ופורשה בידי חוגי הדורשים והפורשים . מתוך אותה כוונה , שרצתה להרחיב את הסמכות הפרשנית הריבונית של הכלל ולהמעיט את החזקה הכוהנית ואת תפיסת העולם השמימימלאכי שעליה היא מיוסדת , ביטלו חכמים את החלוקה לשבטים , את עולם המלאכים , ואת הלוח המקראי הכוהני המבוסס על מסורת מלאכית–מיסטית , והכריזו על חתימת הקאנון , שפירושה הפסקת הכתיבה ברוח הקודש וצנזור כתבים הנמשכים ונכתבים ברוח זו . הכוהנים מבית צדוק ואנשי בריתם , לפחות רובם , סירבו להשלים עם הרעיונות החדשים האלה . הם המשיכו כדרכם מאז ומקדם לכתוב בהשראה אלוהית , נבואית או מלאכית , ואת פרי רוחם שהועלה על הכתב במאות האחרונות לפסה"נ ובמאה ה1– לספירה לפני החורבן , ניתן לראות ב950– מגילות מדבר יהודה ובספרים הנודעים בטעות בשם "הספרים החיצוניים , " שנמצאו במקורם העברי והארמי במערות קומראן . כתבי הקודש הכוהניים האלה אינם אלא חלק קטן מהממצא הכוהני העשיר של חוג שהמשיך ליצור , לשחזר ולספר את העולם המקראי , ולהתפלמס עם מי שמאיימים על רציפותו וקדושתו . כאמור , חכמים שערכו את הקאנון המקראי בסוף המאה ה1– ובשליש הראשון של המאה ה2– לספירה , קבעו את ספר דניאל ( שנכתב ב165– לפסה"נ ) כחיבור האחרון שייכלל באסופה המקראית . אולי הכריעו כך משום שבעשור שבא אחרי מועד כתיבתו של ספר דניאל עלה בית חשמונאי לשלטון ושיבש למשך מאה ועשרים שנה את הסדרים המקודשים . כל חיבור שנכתב לאחר מכן בידי כוהנים , נביאים ומשוררים במאות " ברכת הלבנה , " חיתוך עץ מספר שנדפס בוונציה בשנת – 1593 הפרושים ביקשו לקבוע לוח שנה שיהיה נבדל מהלוח השמשי של הכוהנים בני צדוק וגם מזה של בית חשמונאי , ובחרו להשתית את מניין הימים על מולד הירח המשתנה . לוח זה " ) הלוח העברי ( " נשמר עד היום

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא