נשים זרות בתנ"ך

עמוד:180

רות , אם סבו של דוד , מוגדרת מואבייה . בת–שבע , אשת דוד ואמו של יורש העצר שלמה , ייתכן כי היתה נוכרייה , ועל כל פנים , בעלה הראשון אוריה היה חתי . מעכה אם אבשלום היתה בת מלך גשור . שלמה המלך הרבה להשתמש בנישואי תערובת ככלי מדיני . המפורסמת מבין נשיו הנוכריות היא בת פרעה . יורשו רחבעם היה בנה של אישה עמונית , אף שהיינו מצפים שהגברת המצרייה רמת הדרג תהיה אמו של בן שלמה המולך . אם אסא היתה ארמית כנראה . איזבל ועתליה היו ממוצא פניקי . נישואי תערובת , בעיקר עם בנות עמים שכנים לישראל וליהודה , היו כה נפוצים בתקופתם של עזרא ונחמיה עד כי שני המנהיגים חשו חובה להילחם בתופעה . ככלל , המסורות המקראיות מעידות כי נשים נוכריות רבות , בכל התקופות , השתלבו במערכת החברתית הישראלית–היהודאית באמצעות נישואיהן לגברים בני אותה חברה . נישואים כאלה מד Q וחים בכל השכבות הראשיות של ההיסטוריה המקראית – תחילה בתקופת האבות ואחר כך ביציאת מצרים , בתקופת ההתנחלות , ברית השבטים , הממלכתיות המאוחדת והחצויה , שיבת ציון ובתקופת הבית השני . רבות מן הנשים הנוכריות התחתנו בבתי אב מיוחסים ונעשו אמהות של גיבורים ואנשי שם . כיצד ראו סופרי המקרא , מתוך ההתניות של ש F ני הזמנים והמקום , תופעה זו של עירוב אתני מזדמן ? במקרים מסוימים היה יחסם אדיש , עד כדי התעלמות גמורה , ובאחרים הם הביעו התנגדות נמרצת ונחרצת , עד כדי הכרזת מלחמה גלויה . הסיבות לאחיזה באחת משתי ההשקפות הסותרות , בכל מקרה נתון , הוכתבו בידי שינויים שהתחוללו בנסיבות הפוליטיות שהשפיעו על חיי הקהילה באותו הזמן . סיפורי האבות בספר בראשית מדגישים כי אישה נוכרייה היא נחותה , ורצויה הרבה פחות מרעיה שמוצאה ממשפחת בעלה , או מן הקיבוץ האתני–החברתי שממנו בא . אברהם ורבקה תובעים במפגיע נישואים אנדוגמיים ( בתוך קהילת קשרי הדם והמקום ) לבן הנבחר . ישמעאל נחות מיצחק משום שנולד לאישה נוכרייה ממעמד חברתי נמוך , וגם מפני שהנציח את נחיתותו בנישואיו שמחוץ למשפחה . במעשה זה חתם את גורלו ונשאר מחוץ למסגרת הנבחרת . הנשים החתיות של עשו מכעיסות את רבקה , ומשמשות תירוץ לשלוח את יעקב למצוא לו אישה מתוך בית האב שלה . בנישואיו מגדיר עשו את עצמו כחורג מתחום ההבטחה האלוהית הכפולה : הבן / הבנים הנבחר / ים , נושא / י ההבטחה , מוצאם גם מן האם הנכונה וגם מן האב הנכון . אישה זרה , בסיפורי האבות , מעמדה נחות ; והוא הדין בצאצאיה , ואפילו הם של אב מתאים . מתברר כי משפחת המהגרים של אברהם מסרבת להתערב בעממים הכנעניים של ארצה החדשה , אולי מתוך חרדה לאיבוד זהותה החדשה , הזהות של המהגרים . נישואי תערובת אמנם אירעו במשפחה , אך לא היו אהודים על ראשי בית האב , ובמקרים קיצוניים אף מנעו אותם בכוח . כך סירבו יעקב ובניו להסכים לברית מדינית חשובה כאשר דחו את הצעת חמור אבי שכם להשיא את דינה לבנו . אמנם נכון כי במקרה זה פועל עיקרון חשוב אחר – שכם בן חמור אנס את דינה לפני שביקש לשאתה , ועתה יש לנקום את נקמת כבודה . מכל מקום , את נכונותם של אנשי העיר לכפר על חטאם הקיבוצי , אחריותם למעשי שכם , בכך שיבואו בברית המילה ובזאת יצטרפו לקהילה העברית , מנצלים בני יעקב לצורכיהם בלי שההצעה תתקבל ברצינות . מכאן משתמע שכבוד האחות – אף כי הוא משמש סיבה כביכול להתקפה על העיר – הוא בעל חשיבות פחותה לעומת הסכנה שבדרדור , או אפילו אובדן אופיו המיוחד של בית האב בנישואים אקסוגמיים ( נישואי חוץ . ( העובדה שהגבר זר , במקרה שכם , ולא האישה , אינה משנה את הצורך להגן על זהות בית האב של יעקב : אף שבני חמור מציעים איחוד משפחתי שווה ערך , הם נענים בשלילה . טובות ההנאה בנישואי תערובת כעבור זמן , כאשר גובר ביטחונם העצמי של המהגרים אשר מקרוב באו , הם מתחילים להרהר בטובות ההנאה העשויות לצמוח מנישואי תערובת כמכשיר להיקלטות תרבותית ופוליטית בסביבה החדשה . נישואים כאלה נעשים "אופנתיים ; " ומשפחות אצולה נכבדות , אלו המועדות להשפעות תרבותיות חדשות ולהיטמעות אתנית , הן החלוצות בשטח זה . מראשית תקופת המלוכה ואילך מספרם של נישואי התערובת גדל והולך , והיחס כלפי תופעת האקסוגמיה נעשה סובלני , עד שהוא מגיע לדרגה של אדישות – וזאת בניגוד לסידורים האנדוגמיים , הנחשבים אידיאליים , שנהגו קודם לכן . ומכאן הפרדוקס לכאורה : הזרם המרכזי של האידיאולוגיה המקראית בתקופת הבית הראשון , וגם בתקופת הבית השני , מתייחס לנשים זרות ולקליטתן בקהילה בשלילה . ואילו אנשים מבתי המלוכה , וכמוהם גם מכובדים אחרים וגם פשוטי עם , ממשיכים בנישואי תערובת . זעמם של הנביאים וכעסם של מחברי מקורות מקראיים אחרים אינם משנים את המצב , עד שזהותה הדתיתהתרבותית של הקהילה נתונה , לדעתם , בסכנה . ואזי – באמצע המאה ה5– לפסה"נ – פועלים עזרא ונחמיה באופן רשמי נגד הנוהג המושרש של נישואים אקסוגמיים , ומוציאים מחוץ לקהל את המשפחות המסרבות לגרש את הנשים הנוכריות שבתוכן . נישואי תערובת הם תופעה שאפשר לצפות לה בחברה פלורליסטית , וכלי יעיל לכריתת בריתות פוליטיות ולביסוס קשרים בין–תרבותיים ובין–משפחתיים . אם כן , מדוע עוררה התופעה התנגדות עיקשת במשך מאות שנים , אף שזו לא הצליחה לדכא אותה ? לפי השקפתם של נאמני הדת , היתה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא