המקרא במבט מודרני

עמוד:141

המקרא במבט מודרני מעוררי מחלוקת , הם לא נדחו כלאחר יד . ( מאמרו המחקרי הראשון של מוריס על הפליטים הפלסטיניים הודפס בכתב העת Studies in Zionism של אוניברסיטת תל–אביב הנוקט עמדות של אמצע הדרך ( . רק שאלה של זמן היתה אפוא השאלה מתי תחדל ההיסטוריה ה"חדשה" להיות חדשה , טיעוניה ייבחנו לגופם , יידחו או יתקבלו בידי חוקרים אחרים , וייכללו בזרם המרכזי של השיח ההיסטורי ככל שייחשבו לבעלי ערך . שנית , היסטוריונים באוניברסיטאות ישראליות מודעים היטב להתפתחויות המתרחשות בתחום חקר ההיסטוריה במערב . הם מעודכנים בחידושים המקצועיים בתחומי ההיסטוריה החברתית , המגדרית ובייחוד התרבותית , ולפעמים אף משמשים להם חלוצים . בראשית המאה ה21– השילה מעליה כתיבת ההיסטוריה הישראלית את סדר היום השמרני והאידיאולוגי שלה , והיסטוריונים של היישוב ושל מדינת ישראל החלו להדביק את עמיתיהם בתחומים אחרים , ואף כי עיקר הכתיבה ההיסטורית על ישראל עודנה פוליטית , דיפלומטית וצבאית , עולה גל חדש של כתיבה על הצטלבותם של גורמים מעמדיים , מגדריים , אתניים וגזעיים בבנייתה של מדינת ישראל . שלישית , כתיבת ההיסטוריה החלה להיות מושפעת במידה ניכרת מן הסוציולוגים הישראליים , הנוטים להיות רדיקליים מבחינה פוליטית וחדשנים מבחינה מתודולוגית יותר מעמיתיהם ההיסטוריונים . רובם של החיבורים החשובים יותר על העלייה ההמונית והיחסים בין העולים לבין הוותיקים ועל הדיכוי וההמצאה של זהויות אתניות בישראל נכתבו בידי סוציולוגים בעלי ידע היסטורי . הסוציולוגים קדמו להיסטוריונים בניסוח הקשרים שבין מדיניות החוץ למדיניות הפנים , ועקבו אחרי מקורות המיליטריזציה של החברה הישראלית עד הסביבה התרבותית שבה גדל הדור הציוני הראשון של ילידי הארץ ועד השסעים החברתיים והאידיאולוגיים העצומים שפילגו את החברה השבירה של מדינת ישראל הצעירה . בימינו כבר אין הדבר מעורר מחלוקת אם משמיעים דעה שפלסטינים במספר ניכר גורשו מבתיהם בשנת , 1948 ושעוצמתן הצבאית של מדינות ערב היתה פחותה בהרבה , וזו של הציונים גדולה בהרבה , ממה שהמספרים לבדם יכולים להציג . ובדומה לכך , בעוד שבשנות ה80– היתה התנגדות ניכרת גם בין החוקרים וגם בציבור בכללו לגל הראשון של הביקורת שהופנתה כלפי מדיניות ההגירה הישראלית של שנות ה , 50– כבר אין הדבר נחשב למעורר מחלוקת אם מציינים שהאליטה האשכנזית השלטת התייחסה לשני המשאבים העיקריים של העלייה – ניצולי השואה מאירופה ויהודי צפון אפריקה והמזרח התיכון – לא רק בחמלה כי אם גם בהתנשאות , באי אמון ואף בבוז . ובמידה של"היסטוריה החדשה" היתה יד בשינויים האלה של נקודת המבט ההיסטורית , הרי היא שירתה שירות חיוני את התרבות הפוליטית הישראלית בהעלותה אל מרכז הבמה שאלות כואבות על אודות נסיבות הולדתה של מדינת ישראל ופעולותיה במאבק עם הערבים . היהדות החילונית וביקורת המקרא יעקב שביט התמורה שהיתה לה השפעה גדולה על העיצוב–מחדש של היהדות – ובעיקר של החברה היהודית החדשה בארץ–ישראל משנות ה80– של המאה ה – 19– היא זו שאפשר לכנותה : חזרת התנ"ך , הגשמת הקריאה שנשמעה מחוגים שונים "להחזיר את התנ"ך לעם היהודי . " למעשה , מדובר במהפכת התנ"ך . זו הקנתה לתנ"ך מעמד שלא היה לו דוגמתו בתרבות היהודית בכל הדורות הקודמים : מעמד של ספר מכונן בתודעה ההיסטורית והתרבותית של חלקים חשובים בעם היהודי . מדובר בעיקר בתנועת הרפורמה בגרמניה ובארצות הברית , בתנועה הלאומית הטריטוריאלית ה'חילונית' ( הציונות ) במזרח אירופה ובארץ–ישראל , ובלאומיות הדתית בארץ–ישראל . המהפכה הזאת חוללה תמורה עמוקה בדרכי ההבנה והפרשנות של המקרא ( כאן משמשים המקרא והתנ"ך שני שמות נרדפים , ( במקום שהוא תופס בחברה ובתרבות , ובשימושים הרבים והשונים שנעשו בו במשך הזמן . הוא הפך מ'כתבי קודש' לתנ"ך ול'ספר הספרים' ( מושג המופיע בתרבות העברית רק במאה ה . ( 19– עם ישראל אף נתכנה : עם התנ"ך , או : עם תנ"כי , וארץישראל – ארץ התנ"ך . חיים נחמן ביאליק ביטא את המעמד הזה כך : "התנ"ך מגביר את כחנו הפנימי , את הרגשת החיים שלנו [ ... ] כאן , בארץ–

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא