התנ"ך כהיסטוריה והפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא

עמוד:131

המודרניזציה של החברה והתרבות היהודיות . 'ההיסטוריה' נהפכה גם ליסוד מכונן של תמונת העבר ושל הזהות הלאומית של עמים רבים . ההתחזקות של הממד האתנוצנטרי על חשבון הממד התיאוצנטרי בתודעה היהודית המודרנית הפכה את ההיסטוריה ה'ארצית' של העם לחשובה לא פחות – אם לא יותר – מן ההיסטוריה של הדת והאמונה . הלאומיות היהודית לא היתה היחידה שהסתייעה במחקר הארכיאולוגי כדי להבנות תמונת עבר וזיכרון היסטורי ולעצב מחדש את תמונת המרחב והנוף . אין כמעט עם בתקופה המודרנית שלא נעזר בה כדי לבנות מסורת של רציפות , זיקה אל עבר , אתרים של זיכרון וכדומה . הארכיאולוגיה המקראית זיהתה אתרים הנזכרים במקרא , קבעה אתרים לעלייה לרגל לאומית – מסעות וטיולים ( אף כי רוב האתרים האלה היו מתקופות הבית השני , ( וסיפקה לתרבות אוצר של סמלים וייצוגים ויזואליים . תמונת העבר שהארכיאולוגיה עזרה לגבש ולתת לה קונקרטיזציה הוסיפה עומק היסטורי לחברת המהגרים ויצרה תודעה של רציפות והמשכיות בין העתיק לחדש . היא גם חיזקה את הטענה של הציונות בדבר הזכות ההיסטורית של עם ישראל על ארץ–ישראל – זכות המעוגנת לא בהבטחה אלוהית אלא במציאות היסטורית . העניין של הציבור היהודי בארץ–ישראל בארכיאולוגיה המקראית ( ובארכיאולוגיה של ימי הבית השני ) החל בשנות ה20– של המאה ה20– והגיע לשיאו בשנות ה , 50– והיא נתפסה כ'תחביב לאומי' מאורגן וממוסד בידי רשויות המדינה . בעוד שהמחקר הפרוטסטנטי עד אמצע המאה ה20– ראה בארכיאולוגיה בעיקר כלי עזר שנועד לאמת את המקרא ככתבי קודש , הציבור היהודי הלאומי בארץ–ישראל ראה במקרא היסטוריה לאומית , ולכן ייחס ערך רב למהימנות עדותו בנוגע לתקופת המקרא , התקופה המכוננת של עם ישראל בארצו : מדובר לא ב"הגנה" על הדת , אלא בהגנה על ההיסטוריה . בתגובה לפופולריות של הארכיאולוגיה עלתה הטענה , הלא מוצדקת , כי ההתלהבות הציבורית מהארכיאולוגיה אינה אלא " פולחן של חפצים ואתרים" שבא במקום האמונה והערכים . העניין הציבורי שקע מעט בשנות ה , 60– וחזר והתעצם לאחר מלחמת ששת הימים . הוויכוח על הערך ההיסטורי של המקרא הוויכוח בשאלת הערך ההיסטורי של המסורות ההיסטוריות במקרא ( ולא רק בספרים ההיסטוריים – יהושע ומלכים ב ) מתנהל בקהילת החוקרים זה יותר ממאה שנים . יש הטוענים שיש לדחות את מהימנותן ולכן צריך להפריד הפרדה מוחלטת בין המחקר הארכיאולוגי–ההיסטורי לבין מחקר המקרא ; אחרים גורסים כי אפשר לדלות מהמקרא מידע היסטורי אותנטי ומהימן . ויש הגורסים כי המקרא הוא מסמך היסטורי מהימן אשר הארכיאולוגיה מאמתת אותו בכל דבר ועניין . בכך אין המקרה של המקרא שונה מכל דיון בדבר האפשרות להפיק מתעודות תיאור מהימן ומוסכם . ספרות המחקר ( והפסאודו מחקר ) עוסקת הרבה בבחינת ההתאמה , או האי התאמה , בין המקרא ובין העדויות הארכיאולוגיות מהמזרח הקרוב הקדום ומארץ–ישראל . אחרי מלחמת ששת הימים ( 1967 ) החלו גם חוגים בציונות הדתית לייחס ערך רב להגנה על אמיתות הסיפור ההיסטורי המקראי . הנחת היסוד שלהם היא שקיימת התאמה מוחלטת בין העדות המקראית ובין העדות הארכיאולוגית . בכך העדיף הזרם הזה את דברי ההיסטוריון הדתי זאב יעבץ משנת , 1894 כי הארכיאולוגיה עוררה "ישני אדמת עפר" מתרדמה של שלושת אלפים שנה והם מעידים על קדמות ישראל ותורתו , על פני דבריו , בהקשר אחר , כי כפירה היא לבקש לאמת את המקרא – שהוא דברי אלוהים חיים – בעזרת הכתוב על שברי לוחות של עמים עובדי אלילים . בעיני היהודי המאמין , ערכו של הסיפור ההיסטורי המקראי הוא במשמעות התיאולוגית שלו , והמשקל הרב שנותן הזרם הזה בציונות הדתית לממד ההיסטורי של המקרא ולאימותו מבטא הפנמה של השפעה חילונית ותגובה עליה . עקב כך נוצר , בהשקפה הזאת , מתח פנימי בין הטענה שלב האמונה המקראית הוא האמית 3 ת ההיסטורית של כל מושאי תיאורו של המקרא וכי העדויות החוץ–מקראיות מאמתות את כל הכתוב במקרא , ובין הידיעה שהמקרא מספר על מאורעות ואירועים רבים שאין להם – ולא יכולות להיות להם – עדויות חוץ–מקראיות . יחד עם כך , הערך הגדול שההשקפה הזאת מייחסת למהימנות הסיפור ההיסטורי המקראי כולו הביא לכך שהיא מייחסת להוכחת המהימנות של יציאת מצרים , לדוגמה , ערך דומה לזה של מאורעות שונים בתולדות ממלכות ישראל ויהודה . הוויכוח על תולדות ממלכות ישראל ויהודה המחלוקת בדבר מידת המהימנות ההיסטורית של המקרא לא היתה חדשה לציבור הישראלי . בשנת , 1960 לדוגמה , עוררו דבריו של דוד בן–גוריון , כי ביוצאי מצרים היו רק כמה משפחות מיוחסות , סערה וכמעט משבר קואליציוני . ואולם בן–גוריון קיבל בעיקרו של דבר את מהימנות הסיפור המקראי : "אני מקבל כעובדות בלתי מפוקפקות את יציאת מצרים והופעת משה במעמד הר סיני . " הוא אף סבר שהתנ"ך אינו תלוי בארכיאולוגיה אלא הוא "זורח באור עצמו . " ואולם בסוף שנות ה90– הגיע מכלול הטענות הרדיקליות לידיעת הציבור המשכיל בישראל בתיווכו של מאמר פרובוקטיבי שפרסם ב10–

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא