|
|
עמוד:126
את לידתה של "האסכולה הירושלמית" מן ההכרח לראות כתגובה דורית רחבה למה שנתפס כחסרונותיהם של מדעי היהדות במאה ה , 19– בעיקר ה Judentums Wissenschaft des– שבסיסם היה בגרמניה . חוקרי היהדות של ראשית המאה ה , 20– סחופי הלהט הלאומי , ביקשו לגבור על מה שנראה להם כדחף התבוללותי של קודמיהם בני המאה ה . 19– דחף זה גרר את אנשי "מדעי היהדות" ההם , לדעת מבקריהם , לשבח את פניה הרציונליות של היהדות ולגנות את ממדיה צרי האופק והמיסטיים יותר . התוצאה שאליה ביקשו להגיע היתה מידה רבה יותר של התקבלות חברתית של יהודים בחברה הסובבת בהפגינם כי הם נושאי מסורת דתית נאורה . בניגוד לכך , ביקשה החבורה החדשה של ההיסטוריונים הלאומיים להפוך על פניו את הדחף האפולוגטי של קודמיהם . הרצון הזה עלה בקנה אחד עם המאמץ להפנות לכיוון חדש את מיקוד המחקר מהדת היהודית אל הלאומיות היהודית . הם ביקשו להרחיק הרבה מעבר לקודמיהם מאסכולת "מדע היהדות" בחילון העבר היהודי באמצעות מחיקתו של האלוהים מתוך הדיווח ההיסטורי . בגרסה חדשה זו עמד עכשיו הלאום היהודי במרכז הנרטיב ההיסטורי היהודי המובנה מחדש . לא ייפלא שהנרטיב החדש הזה עלה מתוך אימוצה של הלאומיות היהודית בידי ההיסטוריונים עצמם , שפסע יד ביד עם הביקורת שהם מתחו על קודמיהם המתבוללים . אין להסיק מכאן שהיתה אחידות אידיאולוגית בתוכו של הדור הזה של היסטוריונים יהודיים לאומיים של ראשית המאה ה . 20– סדר היום הפוליטי שלהם היה רבגוני במידה נרחבת , מאוטונומיזם עד ליידישיזם ועד לציונות . אבל היתה ביניהם הסכמה בנוגע לתפקידו המרכזי של הלאום היהודי בדרמה של ההיסטוריה היהודית . יתר על כן , שעה שהיסטוריונים מוקדמים יותר התמקדו בהיסטוריה אינטלקטואלית ודתית , הודגשו בדור הזה יותר ההיבטים החומריים של העבר היהודי – הכלכליים , החברתיים והדמוגרפיים – כדרך לתת צורה לגוף היהודי הלאומי . הופעתה של הגישה ה"מטריאליסטית" החדשה הזאת התרחשה בד בבד עם המאמצים שנעשו , בעיקר אחרי מלחמת העולם הראשונה , לתת בסיס חומרי ומוסדי מוצק יותר למדעי היהדות . ב1919– נוסדה "האקדמיה למדעי היהדות" בברלין במטרה להיעשות למרכז של מחקר "מדעי" טהור שיהיה לא תלוי בזרם דתי כלשהו . בינתיים נוסדה בשנת 1926-1925 ייוו"א ( ר' ערך במדור חיים יהודיים מודרניים בתפוצות ) על סניפיה בברלין ובווילנה . מייסדיה שאפו לקבץ בה חוקרים מתחומים מגוונים כדי לחקור את החוויה הלאומית היהודית על בסיס מחויבות משותפת לשפת היידיש . זמן קצר לפני כן , בשלהי חודש דצמבר של שנת , 1924 נפתח בירושלים המכון למדעי היהדות , ארבעה חודשים לפני פתיחתה הרשמית של האוניברסיטה העברית בירושלים . התפתחות מוסדית ואינטלקטואלית בירושלים מתחילה היה המכון למדעי היהדות מיועד להיות מרכז של מחקר טהור . אבל מיקומו בארץ–ישראל וקשריו החזקים עם הציונות דחפו ועשו את המכון עד מהרה מדגם של מרכז למחקר טהור למוסד בעל תפקידים לאומיים גלויים יותר ( כגון , הוראת היסטוריה יהודית לנוער יהודי . ( היסט זה בשליחותו של המכון למדעי היהדות השתקף גם ברגישויות המפולגות של החוקרים הקשורים במכון : מצד אחד , ביקשו "החוקרים הירושלמיים , " שנולדו ונתחנכו באירופה , להשיג את אותה דרגה של מצוינות מחקרית ושל אובייקטיביות שתהיה תואמת את מיטב המחקר האירופי ; מן הצד האחר , הם ניסו במודע לייצר נרטיב היסטורי לאומי חדש ולגדל עליו דור חדש של תלמידים . עורכיו של כתב העת "ציון , " אנשי המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית , ביקשו , יחד עם המצוינות המחקרית , ליצור נרטיב היסטורי לאומי חדש
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|