חילון הזיכרון וחקר ההיסטוריה – מבוא

עמוד:114

הניסיון ההיסטורי של השפלות וגירושים , ועוד יותר מכך , לאור טענת הנוצרים שהם "ישראל האמיתי . " טענה זו מנשלת את היהודים מזהותם , וגוזלת לא רק את בחירתם , אלא גם את ההיסטוריה שלהם ואת הפנתיאון של דמויותיהם הגדולות – השופטים , המלכים והנביאים , שכולם נעשים לאבות הנצרות . הנצרות היא בכך יריב תיאולוגי קשה ליהדות יותר מן האיסלאם ( אף שמבחינה פוליטית המצב התהפך בימינו , ( ודבר זה מונע מיהודים ומנוצרים לראות את הדברים באורם ההיסטורי המקורי . למעשה , הנוצרים היו בראשיתם חלק מן העם היהודי והדת היהודית , שאותה באו לתקן בעקבות נביא או מורה רוחני חדש שקם בישראל , ושמו ישוע מנצרת . אמנם בהמשך הנצרות נכשלה כזרם יהודי , ולבסוף פרשה מן העם האתני והקימה את " העם התיאולוגי" בדמות הכנסייה . אבל ישוע היה יהודי לא רק במוצאו , אלא גם בתפיסתו הדתית , וכאלה היו תלמידיו . הם התמודדו בתוך העולם היהודי על יצירתה של דת יהודית מחודשת , שתלך מעבר לדת המקראית – כפי שעשו , בדרך אחרת , גם הפרושים והרבנים וחלק מהיהודים ההלניסטיים . מבין ההיסטוריונים היהודיים עמד על כך בשעתו יוסף קלוזנר , שדבריו נדחו ונשכחו ; אך כיום מתחזקת ההכרה בכך ( ר' ערך התחלת הנצרות כהיסטוריה יהודית במדור זה . ( אפילו פאולוס , שאול מתרסוס , ניסה בתחילה לשכנע את אחיו היהודים ; וגם כשפתח את תורת רבו לכל העמים , יש טוענים שפאולוס הוסיף לראות בעצמו ממשיך של מסורת יהודית ומעביר בשורה יהודית מתוקנת לשאר העולם הרומי–הלני . ( ר' על כך בערך הנ"ל על עבודתו של ג'ון גייג'ר . ( ראיית הנצרות כאחר מוחלט גם מונעת מיהודים רבים להכיר בהשראות הגומלין שהיו בין התרבות הנוצרית והיהודית , כולל בענייני פולחן ומנהג . מרבים לדבר על השפעת היהדות על הנוצרים , אבל השפעת הנצרות על היהודים , שכל אדם ביקורתי יבין מעצמו עד כמה קיומה סביר , ואף בלתי נמנע , נחשבה במשך זמן רב לכפירה שהס מלהזכירה . אפילו חוקרים חילוניים התייחסו אל הדת ואל ההיסטוריה היהודית כאל מין ישות סגורה ונפרדת , כביכול טהורה וניזונה מעצמה . חוסר הסבירות שיש בתפיסה זו מתחיל להתערער בדור האחרון , בין היתר במחקריהם של ישראל יובל ודניאל בויארין , וגם לכך יש ביטוי במדור זה ( למשל ר' ערך המיעוט היהודי כחלק של החברה האירופית בימי הביניים . ( ימי הביניים היהודיים . המושג " ימי הביניים " קיבל משמעות שלילית בספרות הנאורות האירופית וההשכלה היהודית , וזו חדרה למטבעות הלשון הרווחות . גם המתקפה החילונית על יהדות התלמוד השתמשה בביטוי " ימי הביניים " כמעט רק לגנאי . ואולם ימי הביניים היהודיים היו תקופה מגוונת ורב–צדדית , שהרבה סטריאוטיפים הקשורים בה אינם עומדים בפני הביקורת . למשל , זו לא היתה תקופה של רדיפות בלתי פוסקות ; אדרבה , היו בה תקופות ארוכות של יציבות יחסית ואף של שגשוג . האיסלאם והנצרות לא ניסו להשמיד את היהודים ; אדרבה , ברוב המקרים העניקו להם הגנה וחסות , אמנם בתנאים של אפליה והשפלת מעמדם , אבל מתוך מתן אוטונומיה , שאפשרה ליהודים לשמור על קיומם הפיזי והזהותי . עקב כך היתה ליהודים רקמת חיים של יצירה , משפחה , קהילה , פרנסה , פולחן דתי וחיי יומיום , מלווה במודעות לנחיתות מצבם ולפגיעותם . הדת הרבנית–התלמודית לא היתה בהכרח מקור של ניוון , כטענתם הפשטנית של משכילים ורפורמים שונים ; היא גם הולידה לא מעט יצירה מקורית , גאונות אינטלקטואלית וחידושים מעשיים המותאמים לצורכי החיים . גם אין לומר שהדת בהכרח חנקה את המדע , השירה והפילוסופיה ( למרות חשדנותה ואיבתה המתמדת כלפיהם ) – ויהודי ספרד המוסלמית משמשים לכך דוגמה נגדית מפוארת . יש הטוענים כי "לא היו ימי ביניים יהודיים , " בהתכוונם לכך שלא היתה תקופת אופל בתרבות היהודית כפי שהיתה , לכאורה , באירופה . אבל גם הדיבור על "אפלת" ימי הביניים האירופיים אינו ביקורתי ; ומצד שני , נראה שכמושג תיאורי ( ולא מעריך , ( המושג של ימי הביניים היהודיים הוא תקף ובעל משמעות : ניתן להגדיר אותו על ידי הזיהוי הכמעט שלם של דת , אזרחות ואתניות בתוך הקהילה היהודית , ועל ידי שילובה של זו בסדר הקורפורטיבי הקדם–מודרני . בזיכרון ימי הביניים היהודיים שולט הדימוי הרווח של יהודי ספרד , קצת בגלל הזוהר הנלווה לו , וגם מפני שיהודים אלה הותירו גוף מרשים של מסמכים ויצירות . אבל יש לזכור שיהודי ספרד ( אל–אנדלוס ) היו רק חלק מכלל היהודים בארצות האיסלאם ; וגם בספרד התרבות היהודית הזוהרת היתה נחלתה של אליטה מצומצמת . חקר היהודים בארצות האיסלאם שמחוץ לספרד הוא קשה ומסובך יותר , כי הוא נזקק לצירופי פאזל של מקורות תלושים ( ר' ערכים חיי היהודים בארצות האיסלאם בתקופה המעצבת וגניזות קהיר – הממצא והתוצאה . ( אך קושי זה לא צריך להאפיל על העובדה שהמרחב היהודי הגדול ביותר בימי הביניים השתרע בעולם המוסלמי שבין פרס למרוקו , וכלל בין היתר את מצרים ואת בבל , המרכז היהודי הרצוף והוותיק מכולם . באירופה הנוצרית ישב אז רק מיעוט קטן של העם היהודי . יהודי אירופה נהנו בחלק גדול של התקופה מהגנת המלכים ואפילו מזכויות מסוימות , שאמנם לא ניתנו להם בקביעות אלא בכפיפות לגחמות השליטים ( ר' ערך יהודים ונוצרים בימי

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר