ליאו שטראוס

עמוד:97

הפילוסופיה הפוליטית , שהחשוב בהם הוא and History Natural Right הדן בשורשיו של המשבר בפילוסופיה הפוליטית המודרנית . ( 1952 ) כמו כן פרסם כמות ניכרת של מחקרים שהוקדשו לפרשנות חדשה של הטקסטים הקלאסיים . בשיקגו העמיד שטראוס תלמידים שהפיצו את משנתו באוניברסיטאות האמריקניות . ואולם עד שנות ה80– הוא נותר דמות אלמונית כמעט בציבור האמריקני . שמו התפרסם לאחר הופעת ספרו של בכיר תלמידיו , אלן בלום , דלדולה של הרוח האמריקנית , שעורר מחלוקת עזה בעולם האקדמי ואף בעיתונות הפופולרית . שטראוס היה פילוסוף פוליטי שראה בפילוסופיה הפוליטית את מלכת מדעי האדם . פילוסופיה זו איבדה , לדעתו , הרבה מחשיבותה בתקופה המודרנית והוא חתר לשקם את מעמדה באמצעות מפעלו הפילוסופי . תרבות המערב מושתתת , לדעתו , על הקיום בצוותא של שתי מסורות גדולות – התיאולוגיה המקראית " ) ירושלים ( " והפילוסופיה היוונית " ) אתונה – ( " הנותנות תשובות מנוגדות לשאלה הבסיסית ביותר המעסיקה את ההגות האנושית : מה טוב לאדם ? המסורת המקראית טוענת שה'טוב' הוא המשמעת כלפי ההתגלות האלוהית , ואילו הפילוסופיה היוונית טוענת : החקירה החופשית והחיפוש אחר החוכמה . הכרעה רציונלית בין שתי אלו איננה אפשרית , לדעת שטראוס , כי שתיהן מתבססות על הנחה–אמונה שאי אפשר להוכיחה . משום כך גם אין כל אפשרות לסינתזה ביניהן . יש אפוא יריבות מתמדת בין התיאולוגיה לבין הפילוסופיה , וזה שורש 'הבעיה התיאולוגית–פוליטית , ' שהיא , לדעת שטראוס , בעיה מרכזית של כל פילוסופיה פוליטית . קיים מתח בסיסי בין הפילוסוף ובין ה'עיר' ( כלומר הקהילה הפוליטית . ( העיר מכוננת את הסדר הפוליטי–החברתי שלה על יסוד אמונות והשקפות משותפות , שאותן מטפחת המסורת הדתית , והן נחשבות הכרחיות ליציבות החיים המוסריים–החברתיים . הפילוסופיה , החיפוש אחר החוכמה , היא תמיד ביקורתית , ולכן היא מטילה ספק באמונות הללו ובשל כך מסכנת את יסודות קיומה של העיר . החיים הפילוסופיים לפי טיבם הם טרנספוליטיים , טרנס–דתיים וטרנס–מוסריים . יש אפוא ניגוד מהותי בין 'אוהבי החוכמה , ' מחפשי האמת העיונית , שהם תמיד מעטים , לבין הרוב הגדול של הציבור שעיקר עניינו הוא בחיי המעשה על כל היבטיהם החברתיים , הכלכליים והמוסריים . עד לזמן החדש הסכימו ביניהם רוב הפילוסופים שאי אפשר להתגבר על הפער הזה באופן מוחלט ואף הכירו בחיוניות של הקיום בצוותא של התיאולוגיה והפילוסופיה . קיום בצוותא זה היה אפשרי משום ששתיהן הסכימו ביניהן על קיומו של חוק הנתון לאדם ממקור חיצוני , יהא זה 'חוק טבעי' או חוק אלוהי הנתון בהתגלות , ושתיהן ראו את האדם במסגרת השקפה טלאולוגית מקיפה המציבה לפני האדם תכלית המחייבת טיפוח של מידותיו האישיות . הרציונליזם הקלאסי הניח כי שילוב פרגמטי בין התיאולוגיה לפילוסופיה הכרחי לכינונו של משטר שייתן תשובה הולמת לשאלה הפוליטית הדוחקת תמיד : "איך ליישב בין סדר שאינו דיכוי ובין חופש שאינו הפקרות" ( ירושלים ואתונה , . ( 2001 מכאן נבע הצורך של הפילוסופים בעבר לסגל להם סגנון כתיבה אקזוטרי , של 'כתיבה בין השורות . ' מטרתו של הסגנון האקזוטרי , שיש לו מובן גלוי , המיועד לציבור , ומובן נסתר המיועד רק לפילוסופים בכוח , היתה לגונן על העיר מפני הסכנה הנשקפת לה מן הפילוסופיה ועל הפילוסוף עצמו מפני רדיפת ההמון והשלטונות . הגילוי מחדש של האקזוטריזם , הסגנון שגדולי הפילוסופים מאז זמנו של אפלטון סיגלו להם , הוא אחד החידושים הגדולים במחקריו של שטראוס . החידוש המכריע בפילוסופיה הפוליטית המודרנית נעוץ , לדעת שטראוס , בשאיפה לבטל את הפער שבין הפילוסוף לעיר . ראשית נטען , שבאופן עקרוני , כל בני האדם שווים משום שכולם "ניחנו בידי בוראם בזכויות שאינן ניתנות לשלילה ובהן החיים , החירות ובקשת האושר" ( הצהרת העצמאות ליאו שטראוס – תרבות המערב מבוססת על הקיום בצוותא של שתי מסורות גדולות – התיאולוגיה המקראית והפילוסופיה היוונית הנותנות תשובות מנוגדות לשאלה : מה טוב לאדם ?

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר