נחמן סירקין

עמוד:90

משועבדפ כפוף ומציית לו ... [ הוא ] קיבל את התורה מסיני לא בתור מקבל פשוט אלא בתור יוצר עולמותפ" כך ניתנה לאיש ההלכה תחושת אחריות ואוטונומיה רוחנית . על ידי כך הוא נמנע מליצור תרגום המבהיר או משנה את תכניה של ההלכה , אלא רק מבהיר את הדינמיקה הצורנית של הפסיקה ; בתוך כך הוא מדגיש את חשיבות הכרת המציאות , שהיא תנאי להחלת עקרונות ההלכה . הפילוסופיה והספרות הכללית חלחלו גם אל דרך ניתוח הסוגיה התלמודית . ההלכה הובהרה לאור "מושגי–על" מופשטים , מהם נגזרה ההלכה הפרטנית , והכול מתוך שימוש ברטוריקה בריסקאית–ישיבתית אך בעלת השקה לצורות חשיבה הלקוחות מהפילוסופיה הניאו–קאנטיאנית . עטיפה פילוסופית זו , שעם חלוף השנים התחלפה בעמדה אקזיסטנציאלית יותר , אפשרה לציבור רחב להשתתף בשקיקה בחוויית הלימוד שהציע בשיעוריו . השילוב הזה נהפך אצלו לעמדה רבנית רשמית , והוא נמנע מלסמוך לרבנות עד שישלים פרח הרבנות את לימודיו באוניברסיטה . החילוניות סולובייצ'יק מבחין במאמרו "קול דודי דופק" ( שהוזכר לעיל ) בין "ברית גורל" ל"ברית ייעוד . " הגורל "מציין בחיי האומה ] ... ו ] היחיד קיום מאונס" המתאר את עובדת שייכותך לאומה זו ולא לאחרת . לעומת זאת , "הייעוד מציין ... קיום מדעת , " הכרעה מרצון ההופכת את הגורל למצע שאותו צריכים להטעין במשמעות . "הציונות החילונית , " לכאורה , נתפסת בכתיבתו כמי שקיבלה עליה לשמור על הגורל היהודי ; ולעומת זאת , "הציונות הדתית" משדרגת את הציונות החילונית ועוסקת גם בעיצוב הייעוד היהודי . סולובייצ'יק שלל עמדות פלורליסטיות המאפשרות דיאלוג ערכי בין קבוצות דת ואמונה שונות ; ממילא הוא פסל גם את הניסיונות להגיע לדיאלוג ערכי–תרבותי בין הזרמים השונים בעולם היהודי . החילוני נתפס , לכאורה , כ"איש חומר , " שאינו יודע כיצד לגשת אל הקודש . הוא אישר שיתוף פעולה בין הזרמים השונים רק כשצריך היה לייצג את העם היהודי "כלפי חוץ . " ואולם בצד הביקורתיות החריפה הזאת יש להבין שדבריו של סולובייצ'יק נאמרים בתוך הקשר דיאלקטי המלווה את כל כתיבתו . במסותיו נמצא תדיר תנועת רצוא–ושוב בין דמויות טיפולוגיות . "איש ההלכה" בכתביו נע בין "איש הדת" ו"איש הדעת ; " "איש האמונה" מתרוצץ בין "האדם הראשון , " "איש ההדר" ל"האדם השני , " "איש הדת . " דיאלקטיקה זו של אהדה וביקורתיות נכונה גם בזיקתו לחילוניות ולחילונים : הוא דורש שתלמידיו יצטרפו למזרחי , אך באותה נשימה הוא מבקר את המזרחי כחרדי מערב אירופי . הוא ניצב לימין המדינה היהודית , אך מבין את דודו ( י"ז סולובייצ'יק ) החרדי , שחש כי "העימות המתמיד עם המדינה החילונית" יפורר את הנחישות של איש ההלכה ; הוא מדגיש את החשיבות העליונה של אחדות ישראל , אך החילוניות מומשלת אצלו לדמויותיהם של עשו ופרעה . הוא גילה סגירות כלפי עולם ערכים שלא נגזר מההלכה , אך היה מעורב באופן עמוק בתחושת ההדר – "החילונית" – שעליה מצ 8 וה האדם בפרק א' של בראשית " ) פרו ורבו וכבשו את הארץ . ( " והוא לא ראה זאת כדבר טכני או חומרי בלבד . על מידת חשיבותה של תרבות ההדר במשנתו ניתן ללמוד מתוך אותה הכרעה משפחתית שלא לאפשר עוד לרב סולובייצ'יק לפעול בציבור עם גבור מחלת הפרקינסון שממנה סבל בעשור האחרון לחייו . נחמן סירקין מנחם ברינקר נחמן סירקין נולד בשנת 1868 למשפחה מסורתית במוהילב שברוסיה הצארית . הוא התעקש לקבל חינוך תיכוני חילוני ונכנס לגימנסיה המקומית , אך גורש ממנה לאחר שמחה על הערה אנטישמית של מורה . משם עבר למינסק , ובה סיים את לימודיו התיכוניים והצטרף בעת ובעונה אחת גם לחוג של חובבי–ציון וגם למחתרת הסוציאליסטית . לאחר מאסר ופירוד מבית הוריו היגר ללונדון ואחר כך ( בשנת ( 1888 לברלין , שם סבל חרפת רעב אך הצליח לסיים את לימודיו האוניברסיטאיים בכלכלה , סוציולוגיה ופילוסופיה וזכה בתואר ד"ר לפילוסופיה . בשנת 1907 היגר לארצות הברית ושם נפטר , בשנת . 1924 בכל ענייני השעה של העם היהודי ושל תנועת הפועלים לא היה לסירקין קו רציף והוא שינה גם את עמדתו וגם את שייכותו המפלגתית פעמים אחדות . הוא היה ראשון הסוציאליסטים בתנועה הציונית המאורגנת , והשתתף עם קומץ חברים לדעה בקונגרס הציוני הראשון . אך במשבר אוגנדה נעשה – יחד עם חבריו לחוגי הציונים הסוציאליסטים ( הצ"ס ) שהקים – לטריטוריאליסט . בשנת 1909 חזר לציונות מלאה ובסוף מלחמת העולם הצטרף למפלגת "פועלי ציון" ואף נעשה לאחד מדובריה העיקריים בארצות הברית , אף שקודם לכן היה בר פלוגתא חריף שלה וגם אחרי הצטרפותו אליה דחה את

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא