משה הס

עמוד:72

של הנאורות . ובהתאם לכך זכה הירש בחינוך מסורתי עם לימודים חילוניים , ואף למד באוניברסיטה . כרב אורתודוקסי הוא שינה , ואפילו ביטל לגמרי , מנהגים שנראו לו בלתי הולמים את רוח הזמן ; כך למשל התיר , בניגוד למנהג , לאם הכלה לעמוד מתחת לחופה ולשאת דברים קצרים באוזני החתן והכלה . הוא הנהיג את המנהג של נשיאת דרשה בשפה הגרמנית דרך קבע , התיר הופעה של מקהלת גברים בטקסי התפילה , ותבע מן המתפללים להתנהג התנהגות מכובדת ; חידושו הרדיקלי ביותר היה ביטול השמעת תפילת "כל נדרי" בערב יום כיפור , כי התרת הנדרים הכלולה בה עשויה להתפרש שלא כהלכה בידי נוכרים . בתוכנית הלימודים של בית המדרש שלו תפס לימוד התלמוד מקום משני אחרי לימוד המקרא , מתוך שימת דגש מיוחד בספר תהלים . האידיאל שלו היה יחסים הרמוניים בין לימודים הומניסטיים מודרניים – הוא החשיב בייחוד את קאנט ואת גתה , ובעיקר את שילר – לבין הדבקות הגמורה במצוות התורה . לביטוי האידיאל הזה טבע את הכינוי ישראל–מענטש – השילוב בין האדם הנאור לבין היהודי . הוא האמין כי אחדות ישראל היא רוחנית ולא פוליטית . מנקודת המבט הזאת ראה את שליחותו של העם היהודי בהפצת " אנושיות טהורה" בין העמים , שאותה מגלם היהודי בשמירת המצוות , שאת משמעותה המוסרית והסמלית פירט בספרו . ( 1837 ) der Zerstreung Horeb , oder Versuche ueber Jissroels Pflichten in בחיבור הזה ובכתבים אחרים הוא הגן על סמכותה הבלתי מעורערת של התורה כ"דבר אלוהים . " אבל מן הצד האחר עמד על כך שהספרות , האמנות והפילוסופיה האירופיות אינן בבחינת איום כי הן מאפשרות ליהדות להבין עצמה מחדש "מתוך" מסורותיה ולהפיח בתורה רוח–חיים באמצעות ההרמנויטיקה של המשמעות הסמלית והמוסרית שלה . בהסתמכו על פרקי אבות פרק ב' פסוק ב , ' קבע את סיסמת הניאו–אורתודוקסיה : "יפה תורה עם דרך ארץ , " כלומר , עם התרבות הארצית . עם זאת גרס כי באמצעות הביקורת ההיסטורית ממוטטת התרבות המודרנית את מבצר המסורת , וטען שאימוצה של הגישה ההיסטורית בלימוד היהדות תנמיך את דמות התורה כדי עוד אחת מן התופעות החולפות של התרבות . הוא נעשה למתנגד נחרץ ל"מדעי היהדות : " "מוטב יהודי בלי מדע מאשר מדע בלי יהדות . " יותר ויותר החל הירש לראות בעצמו את מגינה הבודד של המסורת מפני הרפורמה בדת ומפני הביקורת ההיסטורית של כתבי הקודש של עם ישראל . הוא שם לעצמו למטרה להגן על יהודי–התורה מפני השפעות כפירה כאלה ולארגנם בקהילה דתית נפרדת . חרף ההסכמה שנתן לתרבות הנאורה וההומניסטית , כיהודי אורתודוקסי לא היה יכול להשלים עם פלורליזם דתי של יהודים . משה הס אברהם יסעור משה הס ( 1875-1812 ) הוא ראשון ההוגים של הציונות הסוציאליסטית ואחד מראשוני ההוגים של הסוציאליזם האירופי בכלל . הוא נולד למשפחה יהודית מסורתית שהגיעה מקלן לבון . אביו , מפרנסי הקהילה , היה סוחר אמיד , אך השפעה עיקרית על חינוכו והשכלתו היתה לאמו ולסבו , שבביתו התגורר הס בצעירותו . מתוך לימודיו היהודיים–המסורתיים מצא עניין בעיקר ברמב " ם , אך התגלית האמיתית של ימי בחרותו היתה התוודעותו לספר האתיקה של שפינוזה . כל ימיו ראה בשפינוזה את מורהו , ובספרו הראשון , ההיסטוריה הקדושה של האנושות , ( 1837 ) הוסיף ליד שמו את המילים " תלמידו הנאמן של שמשון רפאל הירש , רב אורתודוקסי ששינה ואף ביטל לגמרי מנהגים שנראו לו כלא הולמים את רוח הזמן . קבע את הסיסמה " יפה תורה עם דרך ארץ , " כלומר : בשילוב עם תרבות הארץ שבה חי היהודי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא