יוסף חיים ברנר

עמוד:68

יוסף חיים ברנר מנחם ברינקר הגותו של יוסף חיים ברנר ( 1921-1881 ) צמחה מתוך פעילותו כפובליציסט ומבקר ספרות , פעילות שליוותה את יצירתו הספרותית מאז היותו עורך הירחון העברי המעורר , שהיה בשנות משבר העברית 1907-1906 כתב העת העברי היחיד שראה אור . אף שברנר לא ראה בעצמו הוגה דעות שיטתי , עולה מתוך ריבוי מאמריו מסכת רעיונית שלמה הנוגעת בכל הנושאים " היהודיים " שהעסיקו אז ( ומקצתם מעסיקים גם היום ) את המשכילים . ברנר ראה בעצמו תלמיד של ברדיצ ' בסקי בכל פולמוסיו עם אחד העם . כמורו ורבו דגל באירופיזציה מוחלטת של התרבות היהודית וראה במסורת הדתית , ובעיקר בשלטון ההלכה , מכשול המסכן את המשך קיומו של העם בעידן המודרני . בביקורת העבר היהודי אף הרחיק לכת מברדיצ ' בסקי בראותו בכל האידיאלים הדתיים של עם ישראל לא יותר ממנגנון פיצוי פסיכולוגי ענקי שנועד לכסות על עליבותם של חיי היהודים בגולה ולשמר אותם כפי שהם . לחיים האלה אופיינית בעיקר חולשה תהומית בכל הנוגע לחיי הקולקטיב . היהודי היחיד אינו נופל מן הלא יהודי האינדיווידואלי ואולי אפילו עולה עליו בתרבותו . אבל כציבור , היהודים הם חסרי אונים . הם אינם מסוגלים להגן על עצמם לא מפני רודפיהם הפורעים בהם ולא מפני ההתרוששות ההמונית הפוקדת את ההמון היהודי במזרח אירופה עם חדירת הקפיטליזם והיעשותן של הפרנסות היהודיות המסורתיות לתלויות על בלימה . ליהודים אבד הכישרון הפוליטי לחיי ציבור וגם הסולידריות שלהם היא מן השפה ולחוץ ועל כל פנים אינה מועילה להם בהיותה סולידריות סבילה של בכיות ואנחות . כדי לחדש את החיים היהודיים צריכים היהודים להשתחרר כליל מתחושת העליונות ( הלא מוצדקת ) שלהם על הלא יהודים וללמוד מן העמים האירופיים הגדולים את דרכי החיים . עליהם לחדול מיחס הביטול שלהם כלפי העבודה הפיזית , כלפי השעבוד הפוליטי וכל שאר תנאי החיים ה " חיצוניים . " אין שום יופי פנימי או מוסרי בתנאים של ניוול חיצוני , דלות ושעבוד . אף על פי שברנר דגל במהפכה רוחנית של " שינוי ערכים " דומה לזו שבה רצה ברדיצ ' בסקי , נבדל הוא ממנו גם בתפיסתו את הגורמים הפועלים בהיסטוריה היהודית וגם בניתוחו את ההווה היהודי ואת המגמות המסתמנות בו לגבי העתיד . לפי תפיסתו , גם אחד העם וגם בר הפלוגתא שלו חוטאים באינטלקטואליזציה יתרה ובספיריטואליזציה מוגזמת של ההיסטוריה היהודית . הם מפריזים במשקלם של אידיאלים וממעטים בחשיבותם של גורמים כלכליים וחברתיים . אחד העם סבור שההתבוללות באה מחמת הרגשת נחיתות של הנוער היהודי כלפי תרבות העמים ומחמת אי היכרותו את המורשת והעבר ההיסטורי של העם , ולעומתו סבור ברדיצ ' בסקי שהיא נובעת דווקא מצרות האופקים של התרבות הדתית–המסורתית . ואולם אלה הן עמדות טיפוסיות של משכילים . לדעת ברנר , שהושפע עמוקות מן ההגות הסוציאליסטית הרוסית , הנארודניקית והמארקסיסטית כאחד , לא אלה הגורמים המרכזיים הפועלים בהיסטוריה . ההמונים היהודיים שהתבוללו בעבר בגויים או , להפך , שימרו את יהודיותם , לא עשו כך לרוב על יסוד שיקולים של ערכים שהם פרי בחירה מודעת ומושכלת . הם פעלו " לרצונם–בעל–כורחם , " על פי חוקי ההיסטוריה המוליכים את ההמון למקום שבו מנצנצת לו תקווה לקיום מכובד ובעיקר לפרנסה . גם בהווה ייקבע גורלו של העם על יסוד גורמים כאלה . אם תצליח הציונות לשכנע חלקים ניכרים מן העם בדבר הסיכוי לחיים של כבוד בארץ האבות ולהטות חלק נכבד מזרם ההגירה ההכרחית והמתמידה ממזרח אירופה וממרכזה אל ארץ–ישראל , תצלח דרכה . אם לא – יסיים העם היהודי את חייו ההיסטוריים בהתבוללות מקיפה והמונית בארצות הגולה , וכל מה שייוותר ממנו יהיה עדה דתית שמרנית שלא תיצור תרבות מודרנית ראויה לשמה . ברנר ( כאן בציורו של אורי ליפשיץ ) דגל באירופיזציה של התרבות היהודית וראה במסורת הדתית ובעיקר בהלכה מכשול המסכן את המשך קיומו של העם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא