מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן–גריון)

עמוד:64

( אווידנציה . ( בהשפעת האסכולה הניאו–קאנטיאנית , בעיקר זו של הרמן כהן וארנסט קסירר , הוא מיקד את התעניינותו בתורת ההיגיון ובתורת ההכרה וביחסן לתרבות ולאמונה הדתית . ברגמן היה ממייסדיה של אגודת הסטודנטים הציונית "ברכוכבא" בפראג . הוא נהה אחרי הציונות הרוחנית של אחד העם ובגיל צעיר כבר ידע עברית על בורייה והקדיש תשומת לב למקורות המסורת היהודית . שלא כאחד העם , ובדומה לבובר , הוא ראה בתחייה התרבותית הבאה עם הציונות התרחשות המוליכה לא רק אל תרבות יהודית חילונית כי אם גם אל חידושה של הרליגיוזיות היהודית . עמדתו התיאולוגית הושפעה ממרטין בובר ומפרנץ רוזנצווייג , אבל הוא גם לא נרתע מלשאוב ממקורותיהם של הוגי דעות דתיים לא–יהודיים , בעיקר של המיסטיקנים הנוצריים וההודיים ; הוא נמשך בייחוד אחרי התורות התיאוסופיות של רודולף שטיינר . כמו כן ראה בעצמו גם את חסידו של א"ד גורדון , שגרס כי שיבת היהודים לעבודת כפיים , ובעיקר לעבודה החקלאית , ולארץ–ישראל , תביא לחזרתה של חוויית "אחדות קוסמית" בין היחיד היהודי לבריאה . הוא היה ממייסדי ההסתדרות , ובשנת 1925 הצטרף ל"ברית שלום , " שביקשה לקדם הבנה יהודית–ערבית , ונותר מחויב לפעילות זו עד סוף ימיו . ברגמן , היה מחבר פורה , מורה מוערך ומתרגם שזכה לשבחים על תרגומיו לכתבי קאנט . בשנת 1954 הוענק לו פרס ישראל למדעי הרוח . הוא היה בין קובעי המינוח הפילוסופי העברי , ומחברם של ספרי הלימוד העבריים הראשונים בתורת ההכרה ובתורת ההיגיון , ועל פועלו הזה קיבל בשנית את פרס ישראל , על מפעל חיים . בה פרופסור מן המניין . בשנת 1936 נבחר לתפקיד הרקטור הראשון של האוניברסיטה . כפילוסוף נתן דעתו על שני תחומים : המדע והדת . חיבוריו הראשונים נכתבו בהשפעתו המובהקת של מורו ברנטאנו והתמקדו בניתוח התופעות הנתפסות בשכל הרציונלי ובשאלה הנלווית של הברירות מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ( בן–גריון ) מנחם ברינקר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ( 1921-1865 ) אשר שינה את שמו לבןגריון מיד עם החילו בכתיבה ספרותית , היה דמות מרכזית בספרות היפה בעברית ועם זה פובליציסט והוגה דעות תוסס ומתסיס . קשה להגזים בהשפעתו על הנוער והאינטליגנציה העבריים במעבר מהמאה ה19– למאה ה . 20– בעיקר היה דמות נערצה על הבולטים באישי העלייה השנייה כברנר וברל כצנלסון . הוא קעקע מוסכמות בכל תחומי המחשבה על ההיסטוריה של עם ישראל , על תרבותו בהווה ועל עתידו כעם . נקודת המוצא שלו דומה לזו של אחד העם . גם לדעתו מוצא עם ישראל את עצמו במוצאי המאה ה19– במצב חדש המאיים על המשך קיומו כעם . ואולם את הדרך לתיקון – במידה שניתן לתקן – הוא רואה , בניגוד מוחלט לאחד העם , לא במציאת דרכים חדשות , חילוניות , לטיפוח הייחוד היהודי , אלא באירופיזציה מוחלטת של התרבות היהודית . לדעתו , סכנת ההתבוללות מרחפת על העם לא בגלל הפיזור והפיצול הגיאוגרפי , הלשוני והתרבותי–דתי , אלא להפך , בשל עודף האחידות , הקונפורמיות , הסגירות וצמצום האופקים של התרבות היהודית המסורתית , המבריחים את הדור הצעיר והמשכילים אל תרבויות אחרות , עשירות יותר בחומר וברוח . לפי ניתוחו העיוני – המשלים כאן את התובנות שביצירתו הספרותית – המשכילים הצעירים היהודיים חיים ב"קרע שבלב . " הם רוצים להיות בנים נאמנים למשפחתם ולעמם , שמואל הוגו ברגמן היה מנהלו הראשון של בית הספרים הלאומי האוניברסיטאי בירושלים , פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית והרקטור הראשון שלה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא