זהות יהודית

עמוד:37

פיזית או אנתרופולוגית . לפיכך , אילו קיבלו עליהם כל היהודים כולם את תפיסת השכלת ברלין והרפורמה , שהיהדות אינה אלא דת המתיישבת בנקל עם כל קיום לאומי טריטוריאלי , היתה היהדות נעשית , באמת , לדת קונפסיונלית , דת אמונית נטולת לאומיות , ולא חשוב מה היתה בעברה . ואולם יהודי מזרח אירופה , ברובם המכריע , וגם חלק ניכר מיהודי המערב לא קיבלו את הפירוש הזה של יהודיותם . תפיסתם את עברם היתה שונה לחלוטין אולי גם מפני שהווייתם הממשית היתה שונה . הפיתוי להכחיש את המרכיבים הלאומיים ביהדות ולצמצמה לעדה דתית לא הועמד מעולם בפני יהודי מזרח אירופה על ידי הסביבה הלא יהודית שהכתיבה את גורלם , וגם בתקופה הקצרה שבה קיוו לאמנסיפציה לא האמינו בעתיד של השתלבות בחיי האומה הרוסית , שכן באימפריה הרוסית , כמו בשכנתה האוסטרו–הונגרית , חיו עשרות לאומים שונים נפרדים זה מזה בלשונם , בלבושם , במסורותיהם , ובעיקר – בתודעתם העצמית . הסופרים וההוגים היהודיים כותבי עברית שפעלו במזרחה של אירופה פירשו את העבר היהודי , עוד לפני עליית הציונות , לא כעבר של עדה דתית נרדפת אלא כעבר של אומה הנתונה ללחצן של אומות אחרות , חזקות יותר , אומה העשויה להשתקם בעתיד , אם תינתן לה ההזדמנות לכך . לא היה להם כל ספק שלמרות ייחודה של ההיסטוריה הדתית היהודית ולמרות הפיזור הטריטוריאלי שלהם היהודים הם , בראש ובראשונה , עם . כבכל העמים , כך גם בעם ישראל , הרי בעיקר הרגשת השייכות של בני העם המבוססת על זיכרון ותודעה היסטורית היא היוצרת את הוויית העם . הלאומיות כתופעה היסטורית ולא כנתון "טבעי" המחקר החדיש של הלאומיות רואה בה תופעה היסטורית , תופעה של תודעה , ולא נתון טבעי " נצחי . " בעיניו , הלאומיות המודרנית היא בעיקרה יצירתה של ספרות המתארת עבר משותף לקבוצה אנושית המאוחדת בקשרי טריטוריה ושפה . מנקודת ראותו אפשר בהחלט לתאר את מפעלם של ההוגים והסופרים העבריים במאה ה19– כיצירתה של לאומיות ולא כהבאת עדות לקיומה . ודאי יהיה נכון לייחס לאלה את יצירתה של לאומיות יהודית ( או עברית ) מודרנית . לעתים מודגשת במחקר הזה הפיקטיביות של העבר הלאומי , היותו " המצאה . " אבל אין סיבה לקבל דגש זה . ראשית , מפני שדמיונם של בני אדם שותף תמיד בקביעת זהותם הממשית , ושנית , מפני שבמקרים רבים – והמקרה היהודי בולט במיוחד – חלקים גדולים מן העבר המתואר במיתוס , באפוס הלאומי או ברומן ההיסטורי הולמים , ככל שאנו יודעים , את " מה שהיה באמת " ולפיכך יצירת הדמיון הספרותי אינה " המצאת יש מאין . " מכל מקום , בשביל הקיום היהודי המסורתי , ראיית היהדות בראש ובראשונה כלאומיות מודרנית , ובעיקר צמצומה של הדת לאחד המאפיינים של הלאומיות הזאת , היתה , בהחלט , ממש כראייתה כעדה דתית גרידא , ראייה ( פרשנית ) חדשה . ואולם לבני אדם כל המצאה פרשנית בדבר זהותם היא גם פרשנות יוצרת . היא יוצרת זהות חדשה ( גם במקום שלא היתה קיימת קודם . ( אפשר שיהודי לאומי החוגג את חנוכה כניצחונו של עם חלש על מדכאיו השוללים ממנו עצמאות פוליטית משנה את העובדות ההיסטוריות המורות על כך שגם החשמונאים היו משלימים עם שלטון זרים לולא היו אלה מאלצים יהודים לאכול חזיר ולהשתחוות לפסל הקיסר בבית המקדש . ואולם מן הרגע שרבבות יהודים חוגגים את החנוכה כשחרור לאומי ואגודות של " מכבי " קיימות בכל רחבי התפוצות כדי לפתח את הגוף היהודי ולזקוף את קומתו – הלאומיות היהודית היא עובדה קיימת , שכן הבסיס האונטולוגי לקיומם של לאומים אינו מצוי בהכרח בשום נתון של הטבע ( כמו דם , גיאוגרפיה או תורשה ) ואף לא בהכרח בעובדות ההיסטוריות " כפי שהיו באמת , " אלא כפי שהן קיימות בתודעתם של אנשים . דוגמה קרובה אחרת : הפלסטינים היו " באמת " חלק דגניה בת חמישים , כרזה של הקרן הקיימת . ללא החדשנות המהפכנית לא היתה מתחוללת התחדשות החיים המדיניים והחברתיים של היהודים בישראל

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר