|
|
עמוד:7
על היומנים יומני לאה גולדברג המתפרסמים בספר זה אינם תגלית . כמעט כל מי שפרסם עבודת מחקר על שירתה נזקק ליומניה וציטט קטעים מתוכם . כך טוביה ריבנר בספרו "לאה גולדברג - מונוגרפיה" ( ספרית פועלים , הקיבוץ המאוחד ;( 1980 , כך א . ב . יפה בספרו "פגישות עם לאה גולדברג" ( צ'ריקובר ;( 1984 , כך עמיה ליבליך בספרה "אל לאה" ( הקיבוץ המאוחד , ( 1995 וכך עפרה יגלין בספרה "לאה גולדברג אולי מבט אחר" ( הקיבוץ המאוחד ומכון פורטר . ( 2002 , יתר על כן , יומן הנעורים שלה , מהיותה בת עשר ועד שנתה החמש עשרה ( אוקטובר - 1921 ספטמבר ( 1926 כבר הופיע בדפוס ב"גנזים" כרך ה' ( מסדה , תל אביב , תשל"ח ) הודות לדב בן יעקב , מנהל "גנזים" דאז , שמצאו לאחר מות לאה גולדברג במחסן בדירתה . מה , אפוא , ייחודו של ספר זה ? ייחודו בכך שאינו מביא קטעים או ציטטות , אלא את פרקי היומן בשלמותם , על כל מורכבותם ואופיים החשפני . סביר להניח כי יימצא מי שיחלוק על הפרסום השלם ויראה בו מעין חדירה לרשות הפרט , או מעין "מציצנות" רחמנא ליצלן ... וזאת אולי הסיבה שחלפו כ 35 שנים מאז פטירתה של לאה גולדברג ( 15 . 1 . 1970 ) עד שאנשים המופקדים על עיזבונה הגיעו למסקנה כי בשל הזמן לתת ליומנים פומבי וכי פרסומם ייתן כלי חשוב לחובבי שירתה להבין ביתר עמקות את עולם יצירתה , ויגלה לפניהם משהו מאותו הכאוס המיוסר שמתוכו נולדת ההרמוניה , כדרך שהתבטא אלכסנדר בלוק , אחד המשוררים האהובים על לאה גולדברג , בנאומו הנודע במלאת 84 שנים למות פושקין . השירה , ובייחוד זו השקולה , המלודית , המתנגנת , דיוקנה הסופי הוא פרי תהליך של איזו סובלימציה , של עידון , וראוי לו לחובב השירה לעשות הכרות גם עם התוהו שמתוכו נולדה . עולמו הרוחני ייצא אך נשכר . יחסה של לאה גולדברג עצמה למתן פומבי לדברים שרשמה ביומניה אינו מוגדר ומוחלט , וירע תנודות , עליות ומורדות , כדרך האקלים המאפיין כתיבה זאת . פעם היא רושמת "יהיה צורך להשמיד את היומנים ,
|
|