|
|
עמוד:13
השאיפה לכונן זהות המקושרת לטריטוריה ולתרבות מקומית יצרה את תופעת הכנעניות , שהיתר הביטוי הקיצוני למגמות של "דור בארץ . " היה קשר כמעט מובן מאליו בין הדמות האידיאלית של הצבר לבין האתוס של תנועת העבודה . האתוס של תנועת העבודה הוא שקבע את הערכים , את המערכת המוסרית , ונתן לחוויה הקיומית הסבר ומשמעות , החורגים מן ה"כאן ועכשיו . " ההשפעה המכרעת שהיתה לאתוס של תנועת העבודה על הזהות היישובית הקולקטיבית באותם הימים ניכרת בכך שזרמים בציונות , שהיו רחוקים מן התפיסות החברתיות ואף הפוליטיות שלה , אימצו אף הם תפיסות בדבר יתרון הערך של החלוץ המתיישב הלוחם , וזיהו אותו בדמותו של חבר הפלמ"ח . התרבות ( שירה , ספרות , תיאטרון ) נתנה את הגושפנקה שלה לזיהוי אינטואיטיבי זה על ידי הצגת הקיבוצניק ואורח החיים הקיבוצי , ובמיוחד ערכי העבודה הפיסית ובחקלאות דווקא , השוויון , הפשטות , ההסתפקות במועט , המסירות לענייני הכלל , כיצירה הנעלה ביותר של החברה היישובית . אם "זהות קולקטיבית" היא אחת המראות , שבהן משתקפת הדמות האידיאלית שבה חברה מדמה לראות את עצמה , אזי מתבקשת השאלה , מתי חדלה זהות קולקטיבית מסוימת לשקף את מערכת הנורמות והאתוס של החברה , וכיצד אנו מבחינים בהפצעתה של זהות קולקטיבית חדשה . לכאורה , שינויים דמוגרפיים אינם מחייבים שינויים בזהות : הלא מלכתחילה מוסכם עלינו שהזהות הקולקטיבית אינה משקפת מציאות , אלא ערגה . אבל אם השינויים הדמוגרפיים מביאים עימם שינויים בתרבות , ראייה אחרת של העולם , החברה ומערכת הזיקות של היחיד לחברה , אזי מן הסתם תופיע גם זהות קולקטיבית חדשה . השינויים הגדולים בחברה הישראלית התחוללו בשנות החמישים , עם בואה של העלייה ההמונית . השינויים התודעתיים , שגורמים לשינוי בזהות הקולקטיבית , באו אך שנים רבות לאחר שהתרחשה המהפכה הדמוגרפית . שכן תחילה , כדרכם של מהגרים בארץ חדשה , התאמצו העולים לסגל לעצמם את הזהות הקולקטיבית המקומית . רק לאחר זמן , כאשר עברו את שלב הקליטה ויסוריו , התעוררו לתבוע לעצמם ביטוי משלהם . אל מול הזהות של "דור בארץ" שהמשיכה להתקיים , החלו להסתמן זהויות משנה , שלא טענו לכתר "הזהות הקולקטיבית , " אלא ערערו על
|
|