|
|
עמוד:9
הקדמה ההיסטוריה איננה קוצבת את מועדן של סערות העיתים שווה בשווה : לפעמים עובר עשור ללא מאורע שראוי להיזכר בדברי הימים , ולפעמים שנה אחת שקולה בהתרחשויותיה ליובל שנים . המחצית הראשונה של שנות התשעים של המאה העשרים תיכנס , מן הסתם , להיסטוריה כאחד מאותם רגעים מסעירים שאין שיעור להשפעתם על גורלות אנשים ומדינות . קריסת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות , התפרקות הגוש הסובייטי , קץ המלחמה הקרה , אירועים אלה שינו כליל את מפת הפוליטיקה העולמית , ועימת את התובנה שלנו על אודות המאה העשרים . אך לפני עשור נחשבה המהפכה הקומוניסטית לגורם של קבע בהיסטוריה של העולם , אפשר אף ההתפתחות החשובה ביותר בתולדות המאה העשרים . היתה לה נוכחות רבת עוצמה , כגורם הלש ומעצב את פני החברה האנושית , משנה את הפסיכי , האישי והציבורי , נותן השראה לתנועות מהפכניות על פני כל כדור הארץ . ההתייחסות למהפכה ולברית המועצות היתה הציר המרכזי של הפוליטיקה הבינלאומית . אך מעבר לכך , היא היתה גם הציר המרכזי של השיח האינטלקטואלי . היא סימלה את קוטב התקווה ואת קוטב הייאוש , את מוקד האור ואת לב המאפליה , את נפלאות העתיד ואת זוועות העבר . לא היתה עוד תופעה היסטורית שהולידה שיאים כאלה של התלהבות ואידיאליזם , שברון לב ואכזבה מרה . קריסתה של ברית המועצות שינתה את מוקדי השיח האינטלקטואלי . נושאים שאך אתמול נחשבו מרכזיים לתובנת עתיד האנושות הפכו היום לשובל של עבר שחלף זמנו . ויכוחים בין קפיטליזם וסוציאליזם , סוציאליזם ופאשיזם , דמוקרטיה וטוטאליטריות , איבדו בן לילה את חיוניותם . ההיסטוריה שמה ללעג את הציפיות של בני הדור . קו האופק , שנראה לא מכבר כה ברור וכה קרוב , התרחק והתעמעם . הוודאות ההיסטורית התחלפה בספקנות או במבוכה .
|
|