|
|
עמוד:10
הייתי כבן שש עשרה . קצת נעלבתי כאשר סבא היה מניח מידיו את הטקסט שהכנתי והיה מפליג אל מחוזות מלודרמטיים חדשים . הוא היה נואם כריזמטי ומשובח מטעם עצמו . נדיה כהן ישבה אז בעזרת הנשים והקהל כולו געה איתה בבכי . הם רצו עוד מן הנאום של סבא . תרומות כספיות נכבדות אספו סבא וחבריו לוועד בית הכנסת באמצעות הטקסטים הללו . אנו הילדים בילינו במרחב שבין אולם בית הכנסת והחצר הקטנה שמסביבו . הימים היו הימים שלאחר מלחמת ששת הימים . היתה זו המלחמה הראשונה שבה השתתפו המזרחים , שהחמיצו את המלחמה ההרואית הראשונה של . 1948 השותפות המלאה באתוס ובאפוס הלאומי של , 1967 כמו גם פרשת אלי כהן , החזירה למזרחים את הסומק ללחיים . אלי כהן הועלה לעולה והפך לקורבן שהיווה אקט של פיוס ומקור של גאווה , ביטוי למחיר הסימבולי - וגם הממשי - שהיה על המזרחים לשלם על מנת להיות חלק מן הקולקטיב . כשאלי כהן מבת ים הפך לכמאל אמין ת'אבט בדמשק , אף אחד לא דאג להזכיר כי הקריטריון העיקרי לגיוסו למוסד היה מזרחיותו . עובדה זו הוכחשה בדיון הציבורי . לימים החליט משרד החינוך לכלול את פרשת אלי כהן כנושא חובה בתוכנית הלימודים ואף התכוון להוציא לכבודו חוברת זיכרון . משרד החינוך פנה אז לסופר אמנון שמוש על מנת שיכתוב על כהן , חברו לשעבר . שמוש כתב סיפור בשם "כמאל אפנדי שב לבת ים" וביקש לתת בו ביטוי לכמה מן ההיבטים החסרים בדיון הציבורי על אלי כהן . שמוש כתב ש"היסודות העדתיים [ בסיפור ] נותנים ביטוי לחוויית האותנטיות של כהן , " והדגיש את תפקיד מוצאו המזרחי של כהן במשימה שאליה יצא לדרך . עם קריאת הסיפור צלצל אליו בזעם אפרים חירם שעמד בראש העמותה להנצחת זכרו של אלי כהן , והטיח בו ש"מדובר בגיבור לאומי שזהותו העדתית לא חשובה , שהמושגים 'ספרדי' ו'אשכנזי' ושהשימוש בהם בסיפור מעורר שדים . " שמוש סירב לוותר על מה שכונה בפי משרד החינוך " הקטעים הבעייתיים , " כפי שהסביר : "לוותר על הנגיעה העדתית היה בלתי אפשרי בעיני , מכיוון שהספרדיות היא חלק אינטגרלי מהסיפור של כהן , וכן גם הביקורת שלו על מפעיליו האשכנזים , שלא הבינו אותו ואת הסביבה שאליה נשלח ... באופן טבעי אנשי הממסד היו אשכנזים ואנשי השטח במדינות ערב ספרדים ... אני מחויב להאיר אותם צדדים שהעסקנים מנסים לטאטא מתחת לשטיח . " חירם ענה לו מעל דפי ידיעות אחרונות : "עמדתי על כך ששמוש יכתוב ... בגישה סיפורית ולא עובדתית , ובשום פנים ואופן לא עם מוטיב ספרדי או אשכנזי ... סיפור , זה כל מה שביקשנו ... מדוע אנשי רוח צריכים להרבות שנאה בעם הזה ולא להביא לקירוב לבבות . " הסיפור נעלם מן החוברת של משרד החינוך , והופיע במקום זאת בכתב העת הספרותי מאזניים . החיבור בין מזרחיות לפוליטיקה הלאומית נתפס כמסוכן , מעין זיהום תרבותי שנוצר כתוצאה מצירוף שתי קטגוריות של זהות שאסור היה לקשור ביניהן : לאומיות ועדתיות . חוברת הזיכרון לאלי כהן רצתה לגזור על החיבור הזה שכחה והכחשה . סבתא פרחה , אמה של אמא , דווקא כן העזה לעסוק בחיבור המסוכן . היא
|
|