|
|
עמוד:12
לא במקרה בא המשבר עם קום המדינה . ראשי המדינה ורוב העם דימו בנפשם שהמכשיר החדש , המדינה , נתן בידם את היכולת להשיב תשובה לכל השאלות שיתעוררו . לכן אין עוד צורך בתרומתם של גופים עצמאיים שכוחם לתרום לפיתרון הבעיות של החברה בא להם מיוזמתם ועל פי חוקיותם הפנימית . במקום ההתנדבות לשאת בתפקידי המדינה , בה היא ביטאה את עצמה , נענתה הקבוצה לכל תביעה בגלל היותה תביעת קברניטי המדינה . במקום להגיע אל עצמה על ידי פעילות יוצרת של חבריה , פיתו אותה להיות מעביד בניגוד למהותה . ההליכה שולל אחרי הנאות החיים נעשה פועל יוצא בלתי נמנע כמעט משינוי זה שהביא עמו רווחה - ורווחים . משפט ההיסטוריה על הקבוצה נפתח מחדש . אפילו את " אי - הכשלון למופת " צריך היה להוכיח מחדש ובמצב חדש לחלוטין : וכאילו למפרע מיום היווסדה . נדרשו ממנה כוחות נפשיים ודינמיות תוססת הרבה מעבר לאלה שכל יצירה אנושית צריכה להוליד כל ימי קיומה ובדרך כלל אף בימי מבחן . הגורמים החברתיים והכלכליים שהחלו לפעול בימים אלה בתוך הקבוצה ומחוצה לה פעלו כל אחד לחוד וכולם יחד בכיוון אחד : הקבוצה שמה לה לקו להעלות את רמת החיים שלה . זו הפכה לערך בחברה הקיבוצית . אין אדם שלא יהנה מניחות . " וירא כי טוב " - אין דבר המשכנע יותר , כי שינוי הוא דבר טוב . החיוב שבתוספת נוחיות אינו זקוק להוכחה . כך נוצר הרקע לדעה שפשטה וכבשה רבים שכל שינוי פירושו התקדמות מכוח עצם היותו שינוי . הדבר מדהים ורק עייפות מאידיאל ועול יכולה להסביר את חולשת - הדעת ואת העיוורון בהם לקתה החברה הקיבוצית נוכח התפתחות זו . הרי בכניעה זו ל"קידמה " טמונה סכנה גדולה לכל חברה אנושית ולחברה הדימוקראטית - שיתופית לא כל שכן . האם מעטות החברות האנושיות ש"קידמה " כזאת שברה אותן ? או לפחות שינתה את פרצופן עד לבלי היכר ? " וישמן ישורון ויבעט". בצעירים של הדור השלישי והרביעי נראים סימני תהליכים אלה בעליל . השפע בסיפוק הצרכים - ובמיוחד זה שהושג ללא מאמץ - מחליש את רצון האדם להתייצב מול אתגר . ויתור על העקרונות כקנה - מידה ראשי בחיי הקבוצה ומיעוט פיתוח נכסי הרוח והתחדשותם מתוכה מונעים מבחנים שכל אדם בריא בנפשו יחפש כדי להוכיח את עצמו . ואחרון אחרון חשוב : ההתרחקות ההולכת ונמשכת מן הערכים החברתיים במובנם המקורי מעמיד בספק את הצורך להטות שכם כדי להבטיח את קיום הקבוצה ועתידה .
|
|