|
|
עמוד:12b
של המטאפורה השגורה , בשילוב מקורי של מוטיבים צפויים - ביפי הלבוש שבו יעטה את נושאו . אף על פי כן רבים השירים שעם כל נאמנותם לדרכים הקונבנציונאליות של סוגותיהם הם גם ביטוי נאמן לרגשות מחבריהם . כאלה למשל הם מחרר הקינות של שמואל הנגיד על מות אחיו יצחק ומחרר הקינות של אבן גבירול על מות פטרונו יקותיאל . חשיבות מיוחדת נודעת לקבוצות שונות של שירי חול שבגלל ייתוק קשה לסווגן ולשייכן לאחת מן הסוגות הקלאסיות . אף שאינן חפות מקונבנציות , הן בעלות אופי אישי פיקתן לחיי מחבריהן ולעולמם הפנימי מובהקת . ביניהן בולטים שירי המלחמה של שמואל הנגיד , מצביא צבאות גרנאדה , השירים של אבן גבירול על מסעו הרוחני הסוער , הנפתל ורצוף המאבקים לכיבהש " החכמה * האלהיתו שירי הנדהים והסבל של משה אבן עזרא על עקירתו מגרנאדה וגלותו הכפויה במחוזות ספרד הנוצרית , שירי ציון ושירי המסע של יהודה הלוי באחרית ימיו , הרירי בית הסוהר שכתב טדרוס אבולעפיה כשהיה כלוא בטולידו . הצורות של שירי החול בשירת החול שלטה הצורה הקלאסית של השיר שווה - החרוז . כל טוריו , או כפי שכונו אז " בתיו", נחלקו באופן סימטרי לשתי צלעות שוות במשקלן , ל"דלת * ול * סוגר * , וכולם הסתיימו בחרוז אחד קבוע . השיר הקצר , שמספר בתיו לא עלה על עשרה - הקקטעהש ( בערבית ) או נבעברית ) ה * פסוקה' - רווח בעיקר בשירת היין , בשירת החשק ובחטיבות נרחבות של שירת ההגות והפרישות ונטה למידה רבה של קוהרנטיות , לריכח מרבי בנושאו האחד . סוגות אחרות , כמו השבח , הנאצה , הקינה וההתפארות העדיפו את צורת הקצידה - שיר ארוך שמספר בתיו הגיע לעשרות ולפעמים אף עלה בהרבה על מאה . שיר כזה מחולק על פי רוב לשתי חטיבות ראשיות - ל * פתיחה " ול * גוף השיר " - שלכל אחת יכולת לקיום עצמאי והן קשורות בתחבולה רטורית מלאכותית שכונתה " יפי ההיחלצות". עיקרו של היגוף " הוקדש לנושא שהגדיר את סוגתו של השיר כולו . לפתיחה , שנועדה בין השאר להפגק את כישרונו של המשורר ולפעמים עלתה במספר בתיה ובאיכותה האמנותית על * גוף השיר", אפשר היה לבחור - להלכה - כל נושא שהוא . למעשה רווחו בה תיאורים מהווי המדבר ומארחות חיי הבדואים ( על פי מסורת שתחילתה עוד
|
|