|
|
עמוד:12
ישראל ברטל ושמואל פיינר טוענים לשינוי בתולדות יהודי אירופה כבר בקהילות הספרדיות המערביות ורואים את המאות ה--16ה-17 כבעלות השפעה מכרעת בהבנת תהליכי השינוי של העת החדשה. שמואל פיינר, היסטוריון של תהליכי החילון ביהדות אירופה ושל תנועת ההשכלה, ממשיך מגמה זו ומברר את שורשי המפנה בחיי היהודים במאה ה-.18 לדעתו, ההשפעה העצומה של הספר "מסורת ומשבר" גורמת לעיוות מסוים בתמונת העבר המקובלת. הוא מבקר את מורשתו של כץ" בתחום הבנת המודרניזציה היהודית, תוך התמקדות במה שהוא מכנה "ההבניה הדתית" של תפיסת "המפנה האמיתי" בעידן המודרני. הוא טוען שכץ" לוקה בחד ממדיות של נרטיב-העל )לדעתו, המשך לנרטיב המסורתי של ראשוני ההיסטוריונים היהודים גרץ רדרבנרב( וב"סטריליות" של הייצוג ההיסטורי. הוא משתמש בשפת הנורמות והמוסדות וכמעט שאינו נותן את הדעת לדרמות שהיו כרוכות ב"חווית המודרניות" של יהודי אירופה. וכך כתב במשפט הסיום: "יעקב כ"ץ, היסטוריון שקול וסוציולוג מרוחק, אנליטי, שואף לסדר ומשמעת, הקים מפעל היסטוריוגרפי לתפארת, אך החמיץ, כך נראה, את הדרמה שממנה ביקש להתרחק ולא הצליח לפענח את הקוד הגנטי של המודרניזציה הטמון במאה ה-."18 מיכאל מאיר, החוקר הוותיק של יהדות גרמניה ושל תנועת הרפורמה, מציין לשבח את כץ" על שעסק בהרחבה במקומה של הדת גם בעידן המודרני, אך הוא גם מבקר אותו ומגלה עמדות הנוטות לאורתודוקסיה שבאו לידי ביטוי בכתיבתו על הזרמים הדתיים במרכז אירופה במאה ה-.19 מאיר מראה שכץ" נטה לכתוב בעיקר על האורתודוקסיה והנאו-אורתודוקסיה )החתם" סופר, הרשר" הירש( והמעיט יחסית לעסוק בזרמים הלא אורתודוקסיים. הוא הסביר את הרפורמה, למשל, כפי שהיא מצטיירת בעיניים אורתודוקסיות - מעוניינת להתנער מן ההלכה ולזכות בהתקבלות פוליטית וחברתית בחברה הסובבת. ואולם כץ" היה היסטוריון שקול - במקום אחד כתב שהרפורמה מבטאת התבוללות, אך במקום אחר איזן זאת וראה בתיקוני הדת מעשה כן של הזדהות יהודית. לדעת מאיר, נראה שהתקשה לבטא הכרה ברורה במוטיבציה הדתית של הלא-אורתודוקםים. מאיר גם מציין שכץ" התאמץ להפריד בין המחקר ההיסטורי לבין חייו כיהודי דתי וציוני, אך בכל זאת קיווה שהמחקר שלו על הדת ישפיע על המנהיגות הדתית בזמנו, למשל בהתנגדותו ל"דעת תורה" ולכפייה דתית בישראל. נראה, כותב מאיר, שכץ" ראה בפילוג הדתי בהיסטוריה המודרנית טרגדיה. כץ" שינה ללא ספק את תפיסת דמותו - הן ההיסטורית הן העכשווית - של מחנה נאמני המסורת הטוענים לאחיזה ביהדות אותנטית ולרצף היסטורי, כאשר הציג תזה מרתקת, המסבירה את הופעת האורתודוקסיה כראקציה למודרנה ובתוצר של העולם המודרני. יוסף שלמון, חוקר בולט של האורתודוקסיה, מראה שכץ" פיתח את תפיסת האורתודוקסיה שלו רק בשלב מאוחר של פעילותו המחקרית - בשנות השמונים - ותחת השפעת המחקרים של כמה מתלמידיו ובהם במיוחד משה סמט ועמנואל אטקס,
|
|