|
|
עמוד:11
ה "מצליחנית" התחרותית הישגית ; והסובלנות לעמימות רעיונית וערכית כובשת יום יום שיאים חדשים : בפוליטיקה שוויתרה על אידיאולוגיה לטובת יח"צנות , בטלוויזיה המסחרית שפרנסתה על טמטום שיטתי של הציבור , ובגיבורת תרבות כמדונה , אשר מציגה עצמה בו זמנית כקתולית וכפורנוגרפית , כפמיניסטית וכאובייקט מיני , כאותנטית וכמכאנית . בתקופה כזו נעלם האמון ב"דרך ישרה שיבור לו האדם , שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם , " והשקפת עולם רצינית נראית למרבית הציבור כעניין מיותר לחלוטין . מכאן שאין להתפלא עוד , לא על בורותם של אנשי חינוך רבים בענייני החינוך ההומניסטי , קל וחומר לא על העדרה של אי נחת או של מצפון לא שקט בגינה של אותה בורות . ספר זה נכתב מתוך אי השלמה עם המציאות החינוכית כפי שתוארה לעיל . נקודת המוצא לכתיבתו היא ההכרה שבמציאות רבת הסתירות של החינוך ההומניסטי - הפופולריות שלו מצד אחד והתרוקנותו מתוכן ממשי מן הצד האחר - עומד לרשותנו כר נרחב לפעולה מתקנת ומשפרת . את הבסיס לאופטימיות אפשר להבין על רקע ההקשר הרחב של המאה העשרים . המאה שלנו מצטיינת בקוטביות , וקטביה פועלים בעת ובעונה אחת ובעוצמה רבה : רציונליות ומדעיות מול התמקדות בלא מודע ובמיסטיקה , דמוקרטיזציה וזכויות האדם מול השמדת עמים ודיכוי של המונים , חילוניות ונאורות מול חזרה לדת ולשבטיות , דאגה " ירוקה" לחי ולצומח מול פגיעה שיטתית בעולם הטבע , סטנדרטיזציה ומכניזציה של החיים מול טיפוח הייחודיות והיצירתיות . בדינמיקה ובדיאלקטיקה הנוצרות בין הקטבים הללו אין אולי מקום לניצחונות מוחצים ולהישגים מזהירים , אבל ביוזמות חינוכיות וחברתיות לטיפוח האדם ולשיפור איכות החיים , גם הישגים קטנים יכולים להיות משמעותיים . התקווה הזו , שיש תוחלת לעשייה החינוכית גם עם הישגיה צנועים , היא המכוננת את המרחב של איש החינוך . היא המוטיבציה והיא הרציונל ; היא הבסיס לניסיוני להעמיד בספר זה תרומה שתקדם במעט את החינוך ההומניסטי ותחזיר לו את חיוניותו . הפרק הראשון יסקור אבני דרך וגישות מרכזיות בחינוך ההומניסטי , מאז ימיה של אתונה הקלאסית לפני אלפיים וחמש מאות שנה ועד לימים אלה על מפתנה של המאה העשרים ואחת . אפתח ב"שאלת הבראשית" בדבר "איך להיות אדם , " ואמשיך בסקירה היסטורית ופילוסופית של האידיאלים , הרעיונות , הערכים ודרכי החינוך וההוראה אשר כוננו במהלך הדורות את המחשבה והמעשה של החינוך ההומניסטי . בסקירה זו אציע הבחנה בין ארבע גישות עיקריות :
|
|