|
|
עמוד:10
בסוף שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים הורדו מעפילים בחופי הארץ אך מבצעי עלייה אלה , שהפכו למיתוסים ועליהם נכתבו שירים , היו מעטים , למרות הכתרים שקשרו להם , רוב הנסיונות נכשלו . הבריטים עצרו את הפליטים במחנות , תחילה בעתלית ואחר - כך בקפריסין , אבל גם כשהיו במחנות בקפריסין , הם היו כבר בדרכם לארץ - ישראל , כלומר , יצאו כבר מאירופה . מפעל ההתיישבות סייע לא במעט . גם פעילות היהגנה'עזרה . אך אלו , יחד עם הטרור היהודי , עתיר גבורה ככל שהיה , לא היו אלא מיטרד לצבא מפואר שידע לדכא מרידות קשות בארצות שונות , צבא ששרד את דנקרק . 10 הוא רק הכעיס והפריע לחיילי האומה שפעלה בגבורה בעת הבליץ , מה ששבר את האימפריה הבריטית בארץ * ישראל היה מבטה של הנערה , אותה זונת - מחנה . כעסה הנורא , הפראות , האומץ לשבת על הגשר ולשיר , תוך כדי התקפה קשה , אכזרית , שיר שנשמע כשיר ערש , בשעה שהבריטים הסתערו על האונייה הנוטה להתפרק . מה ששבר את הבריטים היה אוזלת - ידם למול אלפי אנשים שלא חדלו לבוא , שעלו על אונייה אחר אונייה , שעל מנת להגיע לחופים הם זחלו במשעולי ההרים באירופה , חצו הרים ויערות מושלגים , חיכו במתנות מעבר , בתנאים לא אנושיים , קפאו מקור , רעבו , והמשיכו לבוא , הם פשוט לא נגמרו , הקטעים הדמיוניים בספר הזה הם אמת היסטורית צרופה , אינני מתיימר להתווכח לגבי הפרטים . אולם את התמונה הכוללת , הרחבה , ואת המשמעות ההיסטורית של האירועים , לא יוכלו הפרטים , בנפרד או ביחד , לשנות . כסופר יכולתי לטוות עלילה , לספר סיפור , להפליג בדמיון , להסוות ולהסתיר את הדמויות ואת הנופים שהולידו
|
|