|
|
עמוד:12
זאת הופכים הקריטריונים המקובלים על קבוצות המרכז למנגנונים של מיון חברתי , המתבצע , בין השאר , באמצעות בית הספר . מייר ( 1977 ) טוען כי בניגוד לתפישה שהיתה מקובלת בעבר לגבי החינוך והשפעתו על הפרטים נפוצה היום ההשערה שהמוסד החינוכי הוא בעיקר מערכת אלוקאטיבית - מערכת המקצה סטאטוסים ותפקידים חברתיים . במערכת הקצאתית זו מובטחת לחלק מן הפרטים הצלחה חינוכית ( ומכאן הצלחה חברתית , ( בעוד השאר נכשלים בה . מצד אחד החינוך יוצר או מרחיב אליטות ומן הצד השני הוא ממיין את רוב התלמידים לכיוון השוליים . אם בעבר נחשב החינוך אמצעי להשגת חירותו האישית של האדם - טוענים ברייטר ( 1972 ) וגרובארד , ( 1973 ) הרי היום הוא עשוי להיחשב , בעיקרו , כאמצעי לפיקוח חברתי , המסייע בשרידתם של מיבנים ופערים חברתיים קיימים . חוקרים רבים ( הולינגשיד ; 1947 , דייויס ; 1953 , הביגהרסט ; 1962 , 1958 , הייר ונובאק ; 1962 , קאמרון ושטורם ; 1965 , האלסי ( 1975 , מצביעים על כך , שלא הכל נהנים מהזדמנויות שוות בשטח ההשכלה והחינוך , וכי שיוויון ההזדמנויות , המוצהר על ידי המדינה הדימוקראטית , תורם להשתיירותם של גורמים מעמדיים , גזעיים , עדתיים ואחרים , המגבילים את ההזדמנויות החינוכיות של חלק ניכר של האוכלוסיה . בדומה לכך טוען ארון , ( 1968 ) כי תוקפה של התיאוריה של הניעות החברתית , המבוססת על מודל חברתי ליבראלי , הינו מועט למדי באשר לחינוך . לדבריו , המוסדות החינוכיים מנציחים ריבוד חברתי קיים ואינם גורמים לניעות משמעותית באוכלוסיה . גם ריימר ( 1976 ) טוען שהתיפקוד במישור החברתי הופך את בית הספר למכשיר של פיקוח חברתי . יתר על כן : הקונפליקט בין התמיכה בפיתוחו של הילד , כפרט , לבין תהליך הסוציאליזאציה , הופך את בית הספר למוסד שאינו מסוגל לממש את כל תפקידיו . אייזנשטדט ( 1965 ) מציג פרספקטי בה אחרת : תפקידו הממיין של בית הספר - הוא טוען - הולך ומתעצם בחברות מודרניות ודימוקראטיות , באשר פעולתם
|
|