|
|
עמוד:9
אוסלו , תרמו לתפנית בדרכי החשיבה וביחס של ישראל לזכויות האדם , שלנו ושל אחרים . אלא שזוהי רק תחילת הדרך : קיימים אינטרסים רבים , ביטחוניים , כלכליים ופוליטיים , שאינם מעודדים מדיניות ליברלית . כוחם נובע גם מחשאיות הפעולה המדינית , מחוסר שיניים של הפיקוח הפרלמנטרי , מההגמוניה של הממסד הביטחוני , ומשטחיות התקשורת , המעדיפה לרוב לסקר ביקורי אישים ישראלים במדינות בעלות משטר דיקטטורי , בלא להוסיף מילת ביקורת על אופי המשטר במדינה ויחסי ישראל עמו . יש לקוות כי ניתן יהיה לשנות מצב זה , כחלק מהשינוי בתהליכי קבלת ההחלטות במדיניות החוץ , שכן מדיניות חוץ דמוקרטית צריכה לבטא , לצד אינטרסים לאומיים , גם את עמדות הציבור וערכי החברה . בקובץ זה מובא מבחר של מחקרים ועמדות שמטרתם להציג נקודות מבט שונות , לעתים מנוגדות , על מדיניות החוץ של ישראל בעבר ומגמותיה בעתיד . חלק מהמאמרים הם מחקרים אקדמיים , ואחרים מציגים את ניסיונם המעשי של הכותבים בתחום זכויות האדם ומדיניות החוץ . ד"ר דפנה שרפמן מציגה את הקשר שבין המקום השולי יחסית שניתן בישראל לזכויות אדם לבין ההתפתחויות במדיניות החוץ של ישראל , על רקע הסכסוך המתמשך שישראל נתונה בו . שני גורמים אלה עיצבו מדיניות משוללת רגישות לזכויות אדם , שגם לא זוכה לבקרה ציבורית תקשורתית מספקת . פרופ' אהרון קלייכון מאוניברסיטת תל-אביב מנתח את מעמדו השולי של משרד החוץ בקביעת מדיניות החוץ , לעומת עוצמתו של משרד הביטחון , שהביאה למיליטריזציה ביחסי החוץ . מצב זה אינו מאפשר להתוות מדיניות חוץ המונחית על ידי עקרונות ומייחסת חשיבות לזכויות האדם בעולם . שר המשפטים ד"ר יוסי ב'ילין , ממעצביה המרכזיים של מדיניות החוץ הישראלית למן שנות ה , 80 מציג את הרקע ההיסטורי פילוסופי למדיניות החוץ ואת ההתפתחויות האחרונות בעולם בנושא זה . הוא מתאר את המאבק לשינוי המדיניות הישראלית כלפי משטר האפרטהייד בדרום אפריקה , שהוא עצמו ניהל בסוף שנות ה , 80 ובוחן את האפשרות של מדיניות חוץ מוסרית ויתרונותיה לישראל .
|
|