|
|
עמוד:10
את עצמם מתוך זיקה לארצם , שמרכזה המקדש , או לייחוםם , שםולתו ושמנו היו הכוהנים . כיצד להגיב ל'יוונים' שהגדירו את עצמם מתוך זיקה לתרבותם , ל'יוונות , ' והיו יוונים על פי אמת מידה רוחנית או ערטילאית , אף על פי שמעולם לא דרכה כף רגלם ביוון ולא היתה בעורקיהם אף טיפת דם יווני ? כיצד להתמודד עם אנשים כאלה ? האם גם יהודים יכולים להיות ליוונים ? ואם אפשרי הדבר , האם הוא רצוי ? או שמא מוגדרים - או אמורים להיות מוגדרים - אף יהודים מתוך זיקה ל'יהדות ' כלשהי , השונה מן היוונות ? אם כן , יש להגדירה . אולם משימה זו לא היתה פשוטה כלל ועיקר . הנםיונות להגשימה , במיוחד בשנים שלאחר המפגש החד ביותר והאלים ביותר שבין יהודים ויוונות , בימי החשמונאים , הביאו ליצירתיות אך גם לפלגנות ולכיתתיות , העשירו את היהדות אך גם החלישוה , ולבסוף הכשירו את הקרקע לברירת ההיסטוריה בין אלה שיצליחו לשרוד כאשר יחרב המוקד הארצי והגשמי של היהדות , ובין אלה שיאבדו - אם בשל היותם תלויים במציאות פיזית בת חלוף , אם בשל היותם כל כך ערטילאים ואוניברםליםטיים , עד שלא יכלו או לא רצו להמשיך להיקרא יהודים . לצד שני הצירים העיקריים האלה , שיצרו את בעייתיות התקופה וחיותה , אך במקביל להם , יש להזכיר גם התלבטות מודרנית ומקצועית : האם יש לחקור את תולדות היהודים כפרק בהיסטוריה של בני דת , או שמא כפרק בהיסטוריה של עם ? לשון אחר , האם עלינו לעסוק בתולדות היהדות או בתולדות היהודים ? ואם בשתיהן , מה היחס שביניהן ? או שמא עלינו להעדיף ראייה חיצונית , הרואה את היהודים כסעיף של תולדות האימפריות והתרבויות הגדולות שהקיפום ? והאם ניתן , ורצוי , לפרוץ את הגבולות ואת המוסכמות של אותם מקורות עתיקים רבים שנתחברו מתוך ראייה דתית ? האם ניתן , ורצוי , לפרוץ את המוסכמות של מסורות היסטוריוגרפיות מודרניות , הרואות ביהודים בעיקר בני דת ? שאלות כאלה נשאלות במיוחד , כמובן , במסגרות לימוד ישראליות , ובמיוחד באלה העוסקות בתקופה הדומה כל כך לימינו , תקופה שיש בה מדינה , אך גם גולה גדולה ותרבות מערבית החודרת בעוצמה למזרח . את קורם המבוא לתקופת הבית השני , המשנה והתלמוד , שנפל בחלקי לתתו בשנים האחרונות בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים , כיניתי 'ממדינת מקדש לעם הספר , ' ובו אני מנסה לפרט את ההתפתחויות ואת ההתלבטויות שנרמזו לעיל . המאמרים המרוכזים בכרך הנוכחי נבחרו על מנת ללוות את המחצית הראשונה של קורם כזה , עד לחורבן הבית השני , אך לאו דווקא על מנת להשתית את ההשקפות שלי . יש גם נתחים שלמים של מידע על אודות התקופה שאי אפשר לכוללם במסגרת של מבוא מצומצם , ויש גם גישות לגיטימיות ומכובדות אחרות לתולדות התקופה ומשמעותה , ומחובתו של המורה המלמד קורם מבוא , ושל המקראה המלווה את הקורם , לחשוף את התלמידים למיגוון רחב של גישות ושיטות . חובה זו נובעת הן מאחריות כלפי העבר , כלומר , מתוך הרצון להבטיח שהתלמיד ילמד את העבר מכל צדדיו , הן מאחריות לעתיד . שכן מבין התלמידים שלנו יצמחו , אם נזכה , ההיסטוריונים של הדור הבא , אך הם יבחרו במקצוע זה רק אם יבינו שהוא חי ומתפתח ויש בו מקום גם עבורם . והרי ברור שכך הוא המצב , ושכל דור חייב לכתוב את
|
|