|
|
עמוד:12
התשובה לשאלה זו טבועה באופיה המיוחד של אמונת הייחוד המקראית . תפישת האלוהות שפותחה בספרות המקרא , לפיה האל האחר והאוניברסלי מתגלה בהיסטוריה , מקיים דיאלוג מתמיד , ישיר או עקיף , עם בני האדם , ואינו מהווה רק אל קוסמי השולט בטבע , אלא גם משגיח על ההיסטוריה האנושית ומכוונה — תפישה זו הולידה יחס חדש להיסטוריה . ההיסטוריה תפשה את מקומה של המיתולוגיה . צמצום פנתיאון האלים לאל אחר ויחיד גרר גם ויתור על עלילותיהם , ואת מקומם של אלה תפש תאור מערכת היחסים שהתפתחה בין האל לבין ברואיו — בני האדם . התוצאה של הפקעת האל מעולם המיתוס , הנע במעגלי זמן נצחיים , וההתמקדות בקשר שבינו לבין בני האדם , העניקה משמעות חדשה לקורות את בני האדם . אלה הפכו אמצעי להכרה ולהבנה של דרכי האל . אין תימה שבעיצובה של דת המקרא ובהפיכתה לאורח חיים , הפכה ההיסטוריה לאבן יסוד , לבסיס של דרישות האל מעמו . חוקים שונים קיבלו הנמקה היסטורית . כך למשל , ההנמקה כדברים טו 15 להקפיד על מענק לעבד עברי עם שחרורו , ולא לשלחו ריקם היא : "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך הי אלהיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום . " אותה הנמקה חוזרת בנושא שמירת השבת בגירסה הדברימית של עשרת הדברות ( דברים ה ( 15-14 ובחוקים נוספים . לפעמים אף ניתן לעקוב אחר הדרגתיות התהליך , כמו למשל במקרה של הרגלים . בספר הברית ( שמות כג ( 17-14 נזכרים שלושת הרגלים רק בהקשר של עונות השנה ושל חיי רועים וחקלאים.- הפסח וחג המצות באביב , חג הקציר בעונת הביכורים וחג האסיף בצאת השנה . חגים אלו קושרו בהדרגה עם אירועים מן העבר ונותקו מזיקתם המקורית לטבע . בספר דברים בבר מופיעות הנמקות הקושרות את הפסח עם יציאת מצרים ( טז ,- ( 8-1 ובספר ויקרא ממשיך קו זה גם לגבי חג הסוכות . שם מצוין כי בני ישראל ישבו בסוכות כשיצאו ממצרים ( כג ;( 43-42 ואילו הקישור של חג השבועות עם מתן תורה הוא מאוחר יותר ונמצא במסורות חיצוניות ובמסורת חז"ל . אפילו הצגת אלוהים את עצמו היא תלוית הקשר היסטורי . כאשר התגלה אלוהים למשה בסנה הוא קרא אליו והציג עצמו
|
|