|
|
עמוד:11
ההפלגה עברה בשלום ובאחד מלילות יולי 1934 התקרבה "ולוס" לחופי ארץ-ישראל . קבוצות של חברי "הגנה" העבירו בסירות קטנות את המעפילים לחוף . במהלך מבצע ההורדה ניספו שניים מהמעפילים " . ולוס" מיהרה לשוב ולהפליג ללב-ים , כשפניה לפיראוס , כדי ליטול קבוצה נוספת של מעפילים . חודש לאחר מכן הגיעה ספינת-מעפילים שנייה " , אוניוך , ובה 117 עולים , שעלייתם אורגנה על-ידי התנועה הרביזיוניסטית . הבריטים לא הבחינו בספינות הראשונות . כך , מכל מקום , סברו אותו זמן אנשי ה"הגנה" ופעילי ההעפלה . אולם לא יצאו ימים רבים והוברר להם כי טעו . בעוד "ולוס" מתכוננת לקלוט מעפילים חדשים , קיבל ברפל מברק מהארץ ובו הוראה להחליף מייד את נמל המוצא שכן התברר , כי האנגלים גילו את מבצע "ולוס" ונציגיהם ביוון החלו לחקור בעניין . ?' ? ולוס" הפליגה במהירות לנמל וארנה שבבולגריה , והרכבת המיוחדת שהובילה את המעפילים מפולין , הופנתה ברגע האחרון ממש לנמל הבולגרי . הכל הלך , לכאורה , למישרין , אולם כשעברה "ולוס" בנוצרי הדרדנלים בהפלגתה השנייה , נמסר הדבר לבריטים והחל עיקוב צמוד אחרי ספינת המעפילים . הניסיון להוריד את המעפילים בהסתר בחופי הארץ לא עלה הפעם יפה . הספינה חזרה לאיי יוון , שבה לארץ בפעם השנייה וניסתה שוב לפרוק את מטענה האנושי . אחרי ש50- מעפילים עלו על החוף , הופיעו האנגלים . " ולוס" נמלטה שוב ללב-ים . בחודשים הבאים נעה ונדה "ולוס" ברחבי הים התיכון . נוסעיה לא הורשו לעלות בשום חוף שהוא , ולבסוף הוחזרו לפולין . המכה שהונחתה על מארגני ההעפלה היתה קשה : כבר בניסיון השני עלתה התכנית על שרטון . זמן רב נדרש עד שחלפה המועקה וחודש המבצע-ובתנופה מוגברת . בסוף 1937 יצאו כמה שליחים מתנועת "הקיבוץ המאוחד" לחו"ל כדי לטפל בעלייה חשאית של חלוצים . באתונה , שהיתה אז מרכז ההעפלה לארץ , התקשרו השליחים עם ספנים מנוסים ועם בעלי-ספינות , אך בטרם ישלחו את ספינתם הראשונה , חזר אחד מהם , זאב " ) דני ( " שינד , לארץ , כדי לקבל את אישור המנהיגות הציונית לפעולה . שינד נפגש עם כמה ממנהיגי ההסתדרות וה"הגנה" וניסה לקבל את ברכתם למבצע . לבסוף הופגשה קבוצת חברים , ושינד ביניהם , עם דוד בן-גוריון , שעמד אז בראש הסוכנות היהודית והיההמנהיג הרשמי של היישוב היהודי בארץ . בן-גוריון היה סבור ,
|
|