|
|
עמוד:9
יהושע ילין יהושע ילין ( 1924—1843 ) היה מעסקניה הבולטים של ירושלים , במעבר מ"היישוב הישן" ל"יישוב החדש" ( מה שנקרא י פורצי החומות . ( הוא נמנה עם הבונים הראשונים של השכונות החדשות שמחוץ לעיר העתיקה , כמו : "נחלת שבעה" " , ( 1869 ) מאה שערים" , ( 1874 ) ו"אבן ישראל" , ( 1875 ) וניסה גם לשוב ולהאחז באדמה במסגרת התיישבות חקלאית . עוד בשנת 860 ו קנה בכספי הנדוניה שלו נחלה וכרם זיתים בכפר קולוניה , ובכך הניח תשתית להקמתה לימים , של המושבה "מוצא" . ( 1892 ) נסיון נוסף שלו היה בשנת 1876 כאשר הקים אגודה עם כמה מבני ירושלים , במטרה לרכוש מן הממשלה הטורקית את אדמות ככר הירדן שבקרבת יריחו , על מנת לייסד שם מושבה בשם "פתח תקוה" ( על תכנית זו שלא יצאה לפועל , ראה בהמשך , בסיפורו של דוד ילין — "לארץ הירדן . ( " יהושע ילין נולד בירושלים כבן יחיד להוריו ( שהגיעו מלומדה פולין . ( בהיותו בר מצווה נשא לו לאשה את שרח , בתו של הגביר הרב שלמה יחזקאל יהודה , שעלה אותה שנה ( 1856 ) מבגדר . נישואין בין עדתיים נידחו באותם ימים על ידי בני העדה הספרדית . כאשר נתוודע ר' שלמה יחזקאל אל מערכת היחסים הקשה והמסוכסכת , שהתנהלה באותה תקופה בין שתי העדות , ניסה בכל דרך לגשר על פניה ולהביא לידי קרוב לבבות . צעדו הראשון היה לימוד תורה בצוותא , כשהוא מזמן תלמידי חכמים ספרדים עם תלמידי חכמים אשכנזים , כשכל פרנסתם ומזונותיהם עליו . צעדו הבא והמרחיק לכת יותר היה , כאמור , השאת בתו שרח לאשכנזי יהושע ילין . גם הסיפור המובא כאן הוא מסע משפחתי , העומד בסימן הערוב הבין עדתי . ואכן , יהושע ילין נמצא מעורב ופועל בין שתי העדות , כשבין היתר הוא תורם לקידום הקהילה הירושלמית על כל מתנותיה לחיים מודרניים יותר — לחיי השכלה ודעת , ולמודעות לאומית . פעילות זו עוררה לא אחת את חמתם של החוגים הקנאים , שאף יצאו להילחם כנגדו . המקרה החמור ביותר ארע עם הקמת בית הספר של "כל ישראל חברים" ו בית ספר חדשני זה יועד ללימודי קודש וחול כאחת , ומובן שילין היה בין הראשונים לשלוח את בנו ללמוד בו בשנת . 1882 כתגובה לכך , החוגים הקנאים מבני העדה האשכנזית הטילו עליו חרם , ואף שללו ממנו את דמי "החלוקה" שהגיעו לו . ילין לא נכנע , אף כי עניין זה פגע בו קשות גם מבחינה כלכלית . בשנות השבעים לחייו החל ילין לרכז את זכרונותיו הרבים , שכונסו בספר בשם : "זכרונות לבן ירושלים , " ירושלים תרפ"ד . ( 1924 )
|
|