|
|
עמוד:9
פרק א' זכויות קשה לדבר על "זכויות האדם" במסורת המשפטית היהודית , מן הסיבה הפשוטה שמסורת זו היא משפט דתי , כלומר , שלאור מה שהיא מעידה על עצמה , הריהי משפט אלוהי . משפט כזה , מטבע הדברים , אינו מעניק זכויות אלא מטיל חובות . משפט שאלוהים נותן מורכב מ '' מצוות ; " החוקים קובעים חובות . וכל מה שקיבלו עליהם במעמד הר סיני , בחינת "נעשה ונשמע , " היה ונשאר משפט המטיל אך חובות . המלה " זכות , " במשמעותה המודרנית , של "מה שמגיע לי , " איננה מצויה , לא במקרא ולא בתלמוד . דומני שהרמב"ם הוא המשפטן היהודי הראשון אשר משתמש במונח "זכות" במשמעותה במשפט דהאידנא . בכל זאת , כאשר מחוקק מטיל חובה או אוסר לעשות מעשה , משתמע מכללא שהוא גם מעניק זכות . מן האיסור של "לא תרצח , " משתמע שיש לאדם אחר "זכות" לחיות , וכדי שזכותו לחיות לא תיפגע , אסור לי לרצוח אותו . כשנאמר לי " , לא תגנוב , " משתמע ( אם כי הדבר אינו כתוב בתורה ) שיש לזולת "זכות" קניין ברכוש . אם אני מצטווה להחזיר אבדה , ברור שהדבר שמצאתי אינו שלי אלא של מי שאיבד אותו , ולאדם ההוא יש "זכות" עליו . מכאן שאנו למדים את "זכויות האדם" במשפט הדתי האלוהי , אך ורק מן האיפכא מסתברא . החובה , המצווה , היא היוצרת את הזכות שבצדה ומכירה בה . ואף גם זאת : בתיאוקרטיה , כל השלטון הוא של האלוהים ; הוא השליט האבסולוטי , היחיד , העליון . גם כאשר יש מלך , או כ ^ שר יש ממשל של מצביא או מנהיג , או "טובי העיר , " כולם מצווים ללכת
|
|