|
|
עמוד:12
משפט פוזיטיבי של חברה זו או אחרת ואינן תלויות בה . מאידך גיסא , ההכרה בזכויות אדם היא חזקה ומוצקה יותר כבל שהיא מעוגנת בהסדרים החברתיים והמשפטיים של חברות . עוד נוסיף ונדון ביחס בין התביעה להכרה בזכויות אדם וההיקף הראוי של זכויות הארם לבין ההיקף המצוי שלהן בישראל . בהקשר זה חשוב להבחין גם בין הזכויות האזרחיות והפוליטיות לבין זכויות חברתיות וכלכליות . הזכויות האזרחיות והפוליטיות , מבחינה היסטורית , היו הראשונות שזכו להכרה . כוונתנו לזכויות כגון הזכות להשתתפות פעילה בחיי החברה , לחופש ביטוי , לחופש דעה , לחופש דת , לחופש התאגדות , לחופש תנועה . עיקרן של הזכויות הללו הוא הימנעות של החברה מהגבלת הפרט , ללא הצדקה מיוחדת , לפעול לפי בחירתו ושיפוטו . במלים אחרות , זכויות אלה הן בעיקרן זכויות של חירות . החיוב המוטל על המדינה הינו שלילי : היא נדרשת לא להתערב ( ולהבטיח כי פרטים אחרים לא יתערבו . ( על כן אין מימושו של חיוב זה תלוי בקיום משאבים חומריים ( פרט לאלה הנדרשים להגנה על הפרט מפני התערבויות בלתי מוצדקות מצד זולתו . ( שונים הדברים לגבי הזכויות החברתיות והכלכליות : מכוחן נתבעת המדינה לא רק לא להתערב , אלא להתחייב להעניק ליחיד מינימום של הכנסה , מינימום של אפשרויות מחיה ובן זכויות בגון זכות לחינוך , לטיפול רפואי , לעבודה ולפנאי . הזכויות הללו תלויות במצב החברתי והכלכלי של החברה : חברה עשירה יש בכוחה להעניק זכויות אלה לחבריה יותר מאשר חברה שאינה עשירה כמותה . באמור , הזכויות האזרחיות והפוליטיות היו הראשונות שזכו להכרה . לבן חשוב לזכור ולהזכיר , כי בחברה שיש בה הגנה מלאה , ברמה מסוימת , על זכויות אזרחיות ופוליטיות עלולים לשרור פערים גדולים בהכנסה , ברמת חיים ובהזדמנויות וגם עוני רב . אחרי מלחמת העולם השנייה , כאשר המאבק לזכויות אדם הפך לעניין בינלאומי , התחיל מאבק בין גושי שנסב , בין היתר , על קדימותן של זכויות אזרחיות ופוליטיות לזכויות חברתיות וכלכליות . הגוש הקומוניסטי תבע להכיר בזכויות החברתיות והכלכליות כזכויות שוות מעמד לזכויות האזרחיות והפוליטיות . בהכרזה הבינלאומית על זכויות האדם מ 1948 מצאה ההסכמה
|
|