|
|
עמוד:10
לא קיים חיבור כזה . הסקירות שהוקדשו לתנועה הציונית הדתית בחיבורים על האידאולוגיה הציונית מסתמכות על מקורות בודדים , לעתים לא משקפים את הלך הרוח אשר רווח בתנועה , ובתור שכאלה הן אינן משביעות רצון . אין חולק על היות שורשי התנועה הציונית הדתית בתנועת חייבת צ י . / 7 במובנים מסוימים ממשיכה הציונות הדתית את פועלם של רבנים כמרדכי אלישברג , שמואל מוהליבר ונפתלי צבי ברלין ( הנצי"ב ) - מהמנהיגים המרכזיים של חיבת צירן , הן מהבחינה הרוחנית והן בעשייה . הוגי חיבת ציון הבינו שיש להיפתח לתרבות הכללית לאור אידאל התחייה הלאומית , אך עם זאת - המהפכה האמתית התחוללה עם מיסוד המזרחי , וכניסת העולם הדתי והרבני לפוליטיקה ממוסדת , בקבלו על עצמו מבחינות מסוימות את דרישות המודרנה . לפיכך , מבחינתי מתחילות מאה שנות ציונות דתית עם הפיכת המזרחי לסיעה בהסתדרות . אפתח חיבור זה בתקופה שבה נדחקה הציונות הדתית ( החל מייסוד המזרחי { - לשולי הפעילות הציונית ואסיימו בתקופה שבה התקדמה התנועה והפכה למעצבת היסטוריה - במאבק על שלמות הארץ , לאמור - עד לשנות התשעים של המאה שעברה . התנועה , שהחלה כתומכת בצייתנות במדיניות של הציונות , עברה למעמד של תנועה אופוזיציונית החל משנות העשרים ואילך , עד שלאחר מלחמת ששת הימים נשאה את דגל ההתנחלויות ביהודה , שומרון וחבל עזה , מהפריפריה למרכז , ומהעורף לחזית . אנסה להתחקות אחר שורשי השינוי ההדרגתי שחל בתנועה , ולשם כך אשתמש במקורות היסטוריים , מחקריים והגותיים פילוסופיים . ספר זה נפתח בדיון היסטורי מובהק ומסתיים בניתוח תהליכים הנוגעים להווה . ממהלך זה נובעים השינויים בסגנון הכתיבה ובאופייה בפרקי הספר . שורה של עמיתים ידידים הואילו לקרוא את פרקי הספר ולהעיר הערות רבות ומועילות : הפרופסורים חיים גניזי , אליעזר דון יחיא ודן מכמן . פרופ' יוסי כ"ץ קרא את הפרק על ההתיישבות . יהודה נוימן ודינה ספראי סייעו אף הם . תודתי נתונה להם .
|
|