תיאור המערות

עמוד:262

עברו שינויים במשך הדורות , ולצדה נחשפו כמה קברי תיבה מן התקופה הביזאנטית . על שייכותו של מונומנט זה לתקופת מלכי יהודה מעיד מיקומו בסביבתן הקרובה של כמה מערות קברים נוספות מאותה תקופה . זוהי המצבה המונוליתית היחידה הידועה מחוץ לכפר השילוח . בית הקברות המערבי רות עמירן פירסמה כמה כלי חרס וצלמית עשתורת שנמצאו בעת חפירת היסודות למבנים ברחוב ממילא . שרידים אלה הם כנראה העדות היחידה שבידינו לקברי הטמנה , כלומר קבורה בקרקע ולא במערות חצובות בסלע . יש לשער שעיקר אוכלוסייתה של ירושלים הקדומה נקבר בקברי הטמנה פשוטה בקרקע , אך לאלה לא נותרו שריד וזכר . בעת חפירת היסודות לתוכנית הבינוי הגדולה של אזור ממילא , ממערב לשער יפו , נתגלו בין רחוב ממילא ורחוב העמק כעשרים מערות קבורה , שמחציתן נהרסו במידה רבה על ידי פעולות חציבה _מאוחרות . במקום נחשפו שני סוגים של מערות קבורה . בסוג האחד , חדרי אצטבאות סדורות סביב מעבר מרכזי ומאספה מעוגלת , לרוב בפינה האחורית של החדר , בדומה _לתוכניותיהן של המערות הרגילות ביהודה . הסוג השני , שלא נודעו לו עדיין מקבילות במקומות אחרים , עשוי כבור רבוע שמידותיו 1 . 80 _x 1 . 80 מ' ועומקו המקורי היה 3-2 מ . ' הקבורה במקום נמשכה למן המאה _הח' לפסה"נ ועד לכיבוש הבבלי ; ברוב המערות יש עדויות להמשך שימוש לקבורה גם בתקופות הבבלית , הפרסית ואף ההלניסטית . בין הממצאים בלטו כמה חותמות ובהם שמות עבריים , כגון חנן . איכות _חציבתן של המערות פחותה מן העיבוד של המערות האחרות בירושלים , ואף איכות הסלע במקום ירודה . שתי מערות קברים מעניינות במיוחד נחשפו בחפירות שהתנהלו לאורך חומת העיר העתיקה המערבית , מדרום לשער יפו ולמצודה . הן משולבות היום בטיילת הגן שלאורך החומה המערבית . שתי המערות סמוכות זו לזו , פתחיהן רבועים וקטנים , והן נפתחות אל שתי חצרות _קדמיות קטנות . המערה האחת בת חדר יחיד , המחולק לשני מרחבים על ידי סרקופג דמוי שוקת החצוב מתוך הסלע ומתרומם במרכז החדר . בירכתי החדר נחצב סרקופג נוסף , ניצב בכיוונו לראשון , ויחדיו הם יוצרים צורה דמוית האות ד . אל שני חלקיו של החדר מוליכים מן החוץ שני פתחים , ומפלס הרצפה של שני המרחבים שונה . במערה זו קיימים למעשה שני שלבי חציבה . היא נועדה תחילה לקבורת נפטר יחיד , ובשלב מאוחר יותר הוסיפו פתח נוסף , מרחב שני וסרקופג אחורי . בשלב החציבה הראשון השתמשו המתכננים בתקן האמה המצרית הקצרה ( של 45 ס"מ , ( ואילו בשלב השני הם חצבו על פי תקן האמה המלכותית ( של 52 . 5 ס"מ . ( גם במערות של חצר מנזר סנט אטיין , משלהי ימי הבית הראשון , נעשה , כפי שראינו , שימוש מקביל בשני תקני האמות המצריות . לעומת זאת בכפר השילוח , שמערותיו כנראה קדומות יותר , קיים כמדומה שימוש בלעדי בתקן האמה הארוכה או המלכותית . המערה השנייה שליד החומה המערבית שונה מן הראשונה בעקרונות התכנון שלה , ונראה _77 לעיל , הערה 262 . 32 _78 לעיל , הערה _79 . 43 לעיל , הערה . 39

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר