פרק רביעי: אבלות

עמוד:135

באסלאם קיימת אמונה ששני מלאכים באים אל האדם מיד לאחר קבורתו ושואלים אותו כמה שאלות ; מיהו ריבונךל מהי דתך ? מהו הספר שלך ? ומי הוא הנביא שלך ; אם האדם הוא מוסלמי מאמין , ידע לענות את התשובות : "ריבוני הוא אללה , דתי היא האסלאם , ספרי - הקראן , ונביאי - מחמד " . על בסיס אמונה זאת נוצר טקס הנקרא תלקץ , המתקיים לאחר הקבורה . האמאם מבקש מכל הנוכחים לשבת , ואז הוא נותן למת את התשובות לשאלות שהמלאכים עתידים להציג לו . אחר כך מבקש האמאם מאלוהים לסלוח למת על חטאיו ולהכניסו לגן העדן . הטקס מסתיים באמירה נוספת של סוךת אלפאתחה . לעתים האמאם קורא גם תפילת אשכבה "-. הוי אלוהים , סלח לחיים ולמתים שלנו , לנוכחים ולנעדרים מאיתנו , לצעירים ולמבוגרים שבתוכנו , לזכרים ולנקבות . הוי אלוהים , את מי שתבחר להחיות , החיה אותו כמוסלמי , ואת מי שתבחר להמית , המת אותו כמאמין , הוי אלוהים , אל תמנע מאיתנו את הגמול שנקבל בזכותו ( בזכות קיום טקסי האבלות שאנו מצווים בהם , ( ואל תתעה אותנו לאחר מותו " . במשך שלושה ימים לאחר קבורת אדם , מתקיים אבל . בימים אלה על בני משפחתו הקרובה של המת להימנע מעבודה ומהנאות . הם מתכנסים בביתו , קוראים מן הלןראן ומקבלים קרובים ומכרים שבאים לנחם אותם . מטרת הניחומים היא להקל על משפחת המת ולסייע לה להתמודד עם האובדן . כשנכנס מנחם לבית אבלים , הוא משמיע בקשות בנוסח : " מי יתן ואלוהים ירחם עליו ויכניסו לגן עדן " . בבית האבלים מגישים למנחמים קפה מר ותמרים . בתום שלושת ימי האבל קוראים את הקראן מתחילתו ועד סופו . הגמול האלוהי שניתן עבור הקריאה מוקדש למת , כלומר אמור לעמוד לזכותו ביום הדץ . נהוג שקרובי הנפטר ומכריו מחלקים ביניהם את הקריאה , בו זמנית . כל משתתף קורא בשקט את הקטע שלו . במקרה של אישה שבעלה נפטר , תקופת האבל נמשכת 4 חודשים ו10- ימים והיא קרויה אלעדה , כלומר "המתנה . " האישה ממתינה לראות אם היא בהיריון . אם כן - אסור לה להתחתן עם גבר אחר עד לאחר שהיא יולדת . ואם אינה בהיריון - היא רשאית להינשא כבר בתום תקופה זו . השךיעה אוסרת על החצנת הצער והכאב במריטת שערות ובקריעת בגדים . היא גם מסתייגת מהגזמה בציון מעלותיו של המת , בנוסח עתיק שנשמר מאז התקופה הקדם-אסלאמית , המייחס למת את הדאגה לכל מחסורם של כני משפחתו . האסלאם רואה בכך התרסה כלפי אלוהים , שעל פי האמונה הוא האחראי לסיפוק צורכיהם של בני האדם . למרות זאת נפוצים ביטויי אבל מוחצנים , כמו בכי בקול רם , קריעת הבגדים ומריטת השיער . מוסלמים רבים ממשיכים לקיים מנהגים עתיקים , כגון השמעת אמירות המבטאות את גודל האובדן ונשיאת קינות ( על ידי הנשים . ( השןיעה מתירה ביקורים של קרובי המת בקברו ושם - קריאה בקראן לשם עילוי נשמתו . היא שוללת ביקור בבתי קברות לשם שיתוף סמלי של המת בחיי היומיום של קרוביו החיים , או כדי לבקש את עצתו ואת עזרתו בפתרון בעיותיהם של קרוביו החיים .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר