|
|
עמוד:209
ללא ספק אב אפונים ( נותן שם ) ליחידה שבטית , שאותה מסורת ועדויות נוספות קושרות לספר המדבריות בדרום pun . הגירסה הקדומה ביותר המוכרת לנו למסורת כלב נשתמרה בצורה מקוטעת בלבד , ולמדים ממנה על זיקת הכלבים לדרום ועל מלחמתם במשפחת הענק , יושבי חברון . הגירסה המלאה ביותר שנשתמרה ממסורת כלב היא הדויטרונומיסטית ובה מתואר גם כיבוש דביר בידי עתניאל הקנזי , ואף מוגדרת בעלותם של תושבי העיר הקנזים על מקורות מים סמוכים . המקור הדויטרונומיסטי גם מרחיב , מחוץ לרצף הסיפורי של מסורת כלב , את תחום יישובם של הענקים ל'חברון , דביר וענב . ' יישובו של אזור חברון בידי חברה משפחתית שבטית עולה אפוא מכל הנתונים . אין זה מן הנמנע , שניתן לקשר יחידה זו לבני יענק , יחידה שבטית המוכרת ממקורות האלף השני לפנה"ס . בניגוד לרושם שניתן היה לקבל מהתמונה היישובית האילמת , מראה מסורת כלב כי לפחות באזור חברון המתנחלים אינם אוכלוסיה פסטוראלית אוטוכטונית , אלא נוודים מספר מדבריות הדרום , שלחמו בתושבים האוטוכטונים , ניצחום והתנחלו באדמותיהם . אפשרות סבירה לאירוע כזה עלתה , מכל מקום , גם מהניתוח היישובי ה'אילם' של תופעת ההתנחלות בארץ בכלל . במסורת כלב מסופר על ערים בצורות גדולות , והגם שלא נאמר במפורש , ברור למדי שכבר המספר הקדום ביותר המוכר לנו ראה בחברון עיר כזו . יש לראות בכך מעין אטיולוגיה , המושפעת ממראה שרידי החומות מתקופת הברונזה התיכונה , שבלטו עדיין במהלך תקופת הברזל , בה הועלתה המסורת על הכתב , ולאו דווקא השתמרות של מסורות ממשיות מתקופת הברונזה התיכונה , שרק בה היתה חברון עיר מבוצרת . המסורות על דביר וענב כמרכזי יישוב _משפחתיים שבטיים מוצאות סימוכין במימצא הארכיאולוגי . מכל מקום , לגבי ענב אין מסורת התנחלות קדומה , אלא מסופר רק על הכחדת התושבים הקודמים , והדבר עשוי להתאים למימצא הארכיאולוגי . לגבי דביר המצב מסובך יותר . בצירוף המידע הארכיאולוגי עולה אפשרות , כי ההתנחלות באזור דביר מאוחרת משהו לזו שבאזור חברון . לא מן הנמנע , שהעיר עוד התקיימה במקביל להשתלטות ולהתנחלות הכלבית בחברון , ולמעשה גם המסורת המקראית מתארת כך את רצף ההתנחלות באזור . מסורת הקנזים אוחדה עם מסורת כלב לכל המאוחר בעת כתיבת המקור הקדום המוכר לנו מהן . מקור זה הוא פ רה דויטרונומיסטי ויש לתארכו בין המאה העשירית והתשיעית לפנה"ס . הרושם העולה מהתיאור המקראי הוא , שהקטעים ה'קנזיים' באים לחזק זכויות על שטחי קרקע ומקורות מים . רושם זה מתאים היטב לאנומליות של הגבול בין קבוצות הערים החמישית והשישית שביהושע טו , כפי ששורטט לאור המימצא הארכיאולוגי . מזיהוי דביר שבקבוצה החמישית בח'רבת רבוד עולה מיקומה בסמוך מאוד לדומה שבקבוצה השישית , וזיהוי הגולות בבארות עלקה העליות והתחתיות 139 מדגיש את המובלעת של הקבוצה החמישית בשטחה של הקבוצה השישית . קירבה זו , ששימשה נימוק לאולברייט לדחות את זיהוי 139 כוכבי , , 1973 עמ' . 52-51
|
|