|
|
עמוד:10
הגדרת המונח אגדה קשה לותר , משום שהאגדה חורגת מתחום הספרות היהודית ו אם ההלכה אופיינית לספרות היהודית , הרי האגדה היא נחלת האנושות כולה ואינה אופיינית לספרות זו או אחרת . זאת ועוד י הקושי בהגדרת המונח אגדה נובע מכך שהאגדה היא ז'אנר רחב הרבה יותר מן ההלכה והיא מקיפה תחומים רחבים עד מאוד . גם הפעם נשתמש בהגדרה עתיקה , הגדרתו של בעל "מבוא התלמוד , " שהוא כנראה רבי שמואל הנגיד , שחי בספרד במחצית הראשונה של המאה ה . 11 וכך מגדיר בעל "מבוא התלמוד" את האגדה : "כל פירוש שיבוא בתלמוד על שום עניין שלא יהיה מצווה , זוהי אגדה " . כלומר , כל פירוש שיבוא בתלמוד , במדרש ובכל ספר אחר , על כל עניין שאינו בגדר מצווה — ועל כן אינו בתחום ההלכה — זוהי אגדה . וכוחם של הדברים האלה יפה גם מחוץ לתלמוד . הוא יפה לכל הספרות היהודית , ובעצם גם לספרות שאינה יהודית . הגדרה זו היא הגדרה על דרך השלילה . בעל "מבוא התלמוד" אינו קובע מהי אגדה , אלא איזו ספרות אינה בגדר אגדה . ההלכה אינה אגדה , ולכן כל מה שאינו בגדר הלכה , ממילא הוא בגדר אגדה . אפשר להתווכח על הגדרה זו , אבל לפחות לפי מקצת החוקרים והמגדירים כוחה יפה עד היום הזה . מכאן יובן מדוע אמרנו קודם שההלכה והאגדה הן שני הענפים היחידים של ספרות חז"ל . שהרי אם האגדה מוגדרת ככל מה שאינו הלכה , ממילא לא נשאר שום תחום אחר . כאן המקום לציין שמקורן של המלים "אגדה" ו"הגדה" אחד הוא . שתיהן נגזרות מן הפועל הגד , ולדעת רוב החוקרים נוצר שמן מהדרך שבה נמסרות האגדות . כלומר היותן דרשות , סיפורים , פירושי מקראות וחיגרים אחרים שבעל פה . דוגמה טובה לעניין זה היא ה"הגדה של פסחי / שנקראת הגדה בה"א , אבל היתה יכולה להיקרא גם אגדה באל"ף , ושמה מבוסס על הציווי "והגדת לבנך ביום ההוא" ( שמות י"ג , ח . ( ' לדעת באבר , חוקר שפעל בסוף המאה ה 9 ו , מקור השם אגדה אינו בפסוק "והגדת לבנך , " אלא בביטוי "הגיד הכתוב . " הגיד הכתוב הוא ביטוי שמופיע לא מעט בספרות המדרש , ובכל פעם שהוא מופיע מתלווה אליו פסוק כלשהו ודרשות העוסקות בפסוק הזה . לפי דעתו של באבר עניינה של האגדה אינו בדרשות , בסיפורים , בפירושי מקראות וכיוצא באלה , אלא בעיקר בדרשות הכתובים . ואולם דעה זו אינה
|
|