|
|
עמוד:יג
ירושלים - בירה רוחנית ומדינית המושג 'ירושלים של מעלה , ' שעניינו הגות , פיוט ותורת הנסתר , ניתנה לו משמעות מהותית ומכרעת בעולם המעשה של עם ישראל , בנגלה ובחיי יום-יום , במיוחד לאחר החורבן . עם חורבן הבית השני אכן חדלה ירושלים לשמש בירתו המדינית של עם ישראל , ירושלים של מטה , אך נשארה , כפי שהיתה מאז ומתמיד , בירתו הרוחנית של העם , ירושלים של מעלה . הדבר בא לידי ביטוי באורח חייו של אדם מישראל מדי יום ביומו , בתפילה ובברכה , במסחר ובמלאכה , בעתות שמחה ובימי אבל , בחיי היחיד ובחיי הציבור . השבועה שנשבעו הגולים על נהרות בבל : אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני , תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי , אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי ( תהילים קלז , ה-ו ) - ניתרגמה לשפת המעשה . מכוחה של ירושלים של מעלה נשארה בתודעת עם ישראל גם ירושלים של מטה - אף כאשר חרבו בתיה וארמנותיה - בירתו הרוחנית , החיה עמו ואשר אליה הוא פונה בכל גלויותיו ותפוצותיו . ביטוי מאלף לכך מצוי בדברי בעל המדרש : 'אם אשכחך ירושלים' - כשגלו ישראל אף השכינה - גלה = ] גלתה ] עמהם . אמרו לו מלאכי השרת : רבונו של עולם , כבודך במקומך , אל תבזה שכינתך . אמר להם הקדוש ברוך הוא : לא דברים של תנאים הם ? [ הרי ] כך התניתי עם אבותיהם , שבזמן שהם בטובה ואני עמהם , ואם אחרת - כבודי עמהם , שנאמר 'עמו אנכי בצרה' [ תהילים צא , טו ... [ וכל ימים שישראל ממושכנים בעולם בזה אף ימינו של הקדוש ברוך הוא ממושכנת עמהם ... לפיכך כשאמרה ציון עזבני [ הקדוש ברוך הוא ] ושכחני , אמר לה הקדוש ברוך הוא : יכול אף אני לשכוח אותך ? ימיני ממושכנת בשבילך ואני שוכח אותך !? ואם שוכח אני אותך , ימיני אני שוכח ! כאמור גם בעת היותה בירתו המדינית של ישראל , היתה ירושלים בעת ובעונה אחת אף בירתה הרוחנית של האומה , לאלה שישבו על אדמתה ולאלה שהתגוררו מחוצה לה . המצווה של עלייה לרגל לירושלים שלוש פעמים בשנה , שחלה על כל בני האומה , בכל מקום שהתגוררו , והבאת קרבן חגיגה לכבוד החג נומקה לפי שאינו בדין לבוא בידים ריקניות לפני הקדוש ברוך הוא ( ספר החינוך , מצווה פח . ( מאלף הוא תיאור מצוות הבאת ביכורים למקדש משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל : כיצד מעלין את הבכורים ? כל העירות ... מתכנסות ... ולנין ברחובה שלעיר ... ולמשכים [ בבוקר השכם ] היה הממונה אומר : יקומו ונעלה ציון אל [ בית ] ה' אלוהינו' [ ירמיה לא , ה ... [ והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו , החליל מכה לפניהם , עד שמגיעים קרוב לירושלים . הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם , ועטרו את ביכוריהם ... וכל בעלי אומנויות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם 'אחינו אנשי מקום פלוני , באתם י לשלום . ' החליל מכה לפניהם , עד שמגיעין להר הבית ... הגיע לעזרה , ודברו הלוים בשיי : 'ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי' [ תהילים ל , ב ] ( משנה , ביכורים ג . ( בירושלים ישבו בתי-הדין העליונים של העם , כי שמה ישבו כסאות למשפט ( תהילים קכב , ה . ( על פתח הר הבית היה יושב בית-דין של עשרים ושלושה , ועוד בית-דין של עשרים ושלושה היה יושב בחיל ( על פתח העזרה , ( ואלו הן סנהדריות קטנות . חשיבותו של ביתהדין שבחיל מרובה היתה מחשיבות זה שבהר הבית , ובחיל היה גם בית-המדרש ( בבלי , סנהדרין פח ע"ב ותוספתא חגיגה ב , ג . ( בלשכת הגזית היתה יושבת הסנהדרין הגדולה , שהיתה בית-הדין הגדול של כל ישראל . מניין חבריו שבעים ואחד , וממנו יצאה הוראה לכל ישראל . בית-דין הגדול הוא מקור המשפט . השופט אשר יהיה בימים ההם ( דברים יז , ט ) הם עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל ( רמב"ם , משנה תורה , הלכות ממרים א , א . ( הסנהדריות הקטנות , שאף הן דנו דיני נפשות - ואפילו בחוץ-לארץ אם חבריה נסמכו בארץ - סמכותן מכוח בית-הדין הגדול באה . אין דנים בשום מקום דיני נפשות , אלא כשבית-הדין הגדול יושב במקומו בלשכת הגזית סמוך לשכינה ( בבלי , סנהדרין נב ע"ב . ( נזכיר עוד מצווה אחת שנתקיימה בירושלים , ואשר באה לחבר יחד את כל ישראל ללימוד תורה ומצוותיה , והיא מצוות הקהל ( דברים לא , י-יב , ( שזמנה בחג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה . תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים , ומביאין בימה גדולה ושל עץ היתה , ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים [ שבבית-המקדש ] והמלך ... יושב עליה כדי שישמעו קריאתו , וכל ישראל העולים לחג - מתקבצים סביביו ... והמלך ... קורא בפרשיות שאמרנו ... משרשי המצוה : לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא בתורה ... על כן ... ראוי שיקהלו הכל יחד ... לשמוע דבריה אנשים ונשים וטף ... שהיא [ התורה ] כל עיקרנו והודנו ותפארתנו ... ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתם ... זאת המצוה עמוד חזק וכבוד גדול בדת ( ספר החינוך , מצווה תריב . ( חלק מהמצוות שנהגו בזמן הבית בירושלים , ושורה ארוכה של דינים ומנהגים נוספים שנהגו ונתחדשו לאחר חורבן הבית , נתקיימו בבירתה הרוחנית של האומה גם לאחר החורבן . העלייה לרגל לירושלים היתה תופעה רווחת אף לאחר החורבן . על הפסוק הנך יפה עיניך יונים ( שיר השירים ד , ב , ( נאמר במדרש : מה יונה זו , אף על פי שאת נוטל גוזליה [ מ ] תחתיה אין מנחת שובכה לעולם , כך ישראל , אף על פי שחרב בית המקדש , לא בטלו שלש רגלים בשנה ( שיר השירים רבה לפסוק . ( אכן מעתה העלייה לרגל כרוכה בעצבות , בקריעת הבגד , שלא כעלייה לרגל בזמן שבית-המקדש היה קיים . וזהו תיאורה במדרש איכה רבה : יאלה אזכרה' - אמרה כנסת ישראל : לשעבר הייתי עולה לפעמי רגלים וסלי בכורים על ראשי ... המשכימים היו אומרים : קומו ונעלה ציון אל הי _אלהער [ ירמיה לא , ו . [ בדרכים היו אומרים : 'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך' ( תהילים קכב , א . ( בירושלים היו אומרים : 'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים' [ שם , פסוק ב . [ בהר הבית היו אומרים : 'הללו אל בקדשו' [ שם , קנ , א . [ בעזרה היו אומרים : יכל הנשמה תהלל יהי [ שם , פסוק ו . [ ועכשיו - יאדדם עד בית אלהים' [ שם , מב , ה ] - דמומה סלקא ודמומה נחתא = ] בדממה עולה ובדממה יורדת ... [ לשעבר הייתי עולה לפעמי רגלים ואומרת שירות וזמרים לקדוש ברוך הוא , שנאמר : 'בקול רנה ותודה המון חוגג' [ תהילים מב , ה ] - ר' לוי אמר : כהדין אגנונא דמיא _, דלא פסיק לה ביממא ולא בלילא , וכדון חמשה עולים וחמשה יורדים = ] כאותו אגן מים , שאינו פוסק לא ביום ולא בלילה , וכקבוצה קטנה של חמישה חמישה אנשים , עולים ויורדים ] ( איכה רבה א , טז [ מהדורת בובר , מ ע " א-מ ע"ב . ([ העלייה לאחר החורבן אינה דומה לעלייה בעת שבית-המקדש היה קיים . שזו האחרונה דמתה לזרם מים בלתי פוסק . אך לאחר החורבן עולים לירושלים בקבוצות קטנות ובעגמומיות וקדרות . זכר למצוות הקהל נתחדש בימינו . הראשון שהגה את הרעיון לחידוש מעמד הקהל ליד הכותל המערבי היה הרב אליהו דוד
|
|