|
|
עמוד:49
ישראל לקבל את פליטי מלחמת העצמאות וליישבם בשטחה : ... ' אם נכשיל החלטת או"ם פה [ בירושלים , [ חוסלה שאלת הגבולות , ולא ידרשו מאתנו פליטים . הצלחתנו בשאלת ירושלים פותרת כל [ ה ] בעיות [ _הבינלאומיות סביב מדינת ישראל . ' היה על בן גוריון וממשלתו להכריע בשאלה קשה , מן הקשות שעמדו בפני ממשלת ישראל _לפני כן וגם אחרי כן . היה עליהם להחליט אם לצאת נגד עמדת האו"ם _, שתי מעצמות העל , העולם הנוצרי ( במיוחד הוותיקן ) והעולם המוסלמי והערבי . רק שתי מדינות צידדו בחלוקת ירושלים 1 ישראל וירדן / אולם פעולותיהן בשטח עצמו , לעומת אי רצונו או אי יכולתו של העולם לפעול בירושלים , העניקו להן יתרון מכריע . לאחר דיון בכנסת ערב קבלת ההחלטה באו"ם , כונסה הממשלה לדיון בנושא . ערב ההצבעה באו"ם דחו הכנסת והממשלה את רעיונות הבינאום שעמדו להצבעה בעצרת הכללית . ב 10 בדצמבר , 1949 יום לאחר קבלת ההחלטה החדשה ישנה בעצרת הכללית , מסר בן גוריון הודעה בשם הממשלה : עמדת ישראל כשאלת ירושלים באה לידי גילוי ברור וסופי בכנסת ביום בי . י"ד בכסלו [ תש"י ] ( 5 . 12 . 1949 ) _על ידי הממשלה וכל הסיעית בכנסת . ירושלים היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ובירתה הנצחית . שום הצבעה באו"ם אינה משנה עובדה היסטורית זו . הודעת בן גוריון היתה חלק מקו פעולה שאושר ימים אחדים לפני כן בכנסת ובדיון הראשוני בממשלה . המהירות והנחישות שגילה ראש ממשלת ישראל הממו מדינות רבות , ואף על פי שהן לא קיבלו צעד זה , הן איחרו להגיב ובסופו של דבר השלימו בפועל עם המדיניות הישראלית החדשה . ביומנו נתן בן גוריון ביטוי לתחושתו עם קבלת ההחלטה : אני מכיר חברינו [ במפלגה ] ופחדיהם . ואני מכיר עצמי , ואני יכול להגיד שאין ביניהם אף אחד שידמה לי בפחדנותו . אני הפחדן הגדול ביותר . אם כי אני מפחד לעתים קרובות מדברים אחרים , שהחברים לא מפחדים מהם או לא שמים לב אליהם . לא תמיד אני מביע כל 'פחדי' — כי אני מפחד שמא אפחיד יותר מדי חברינו והתנועה . ומתוך 'פחד' אני מחייב הפרת החלטת האו"ם מיד ובמעשים . התפטרות שרת החלטתו של ראש הממשלה עוררה חשש רב במשרד החוץ , שם ראו בצעד התגרות מסוכנת יתר על המידה באו"ם ובמעצמות . שרת שהשתתף בדיוני האו"ם , הגיב להחלטה בבקשה להתפטר . בניגוד לעמדתו של שרת , יצא _כן גוריון לראשונה למלחמה חזיתית בהחלטות האו"ם , אולם המחלוקת בינו ובין שרת לא נסבה על המהות , אלא על הדרך , על הסגנון . השניים שיתפו פעולה באופן הדוק בניהול המדיניות הציונית בשאלת ירושלים מאז שנת . 1937 משניהם , דווקא בן גוריון היה בדרך כלל נחרץ יותר בקביעה שאללה לשאלת ירושלים לפגוע בסיכוי להקים מדינה , ואילו שרת דאג לגישה מאוזנת יותר . מן ההתרחשויות סביב פרשת ירושלים בשלהי שנת 1949 אי אפשר להסיק כי הם לא היו שותפים להערכת החשיבות העצומה שיש לעמדתה של המערכת הביךלאומית בענייניה של ישראל .
|
|