|
|
עמוד:47
בךגוריון לא ביקש , בשלב זה , עשייה מהירה , דרמטית . ההצעות הישראליות בתקופה זו נסבו בעיקר על בינאום תפקודי ; כלומר , ישראל הציעה שהשלטון הביךלאומי יחול רק על המקומות הקדושים בירושלים . גישה זו . כך קיוו בממשלה , תוכל להתקבל על דעתן של מדינות רבות , ובהן גם הוותיקן , שהממשלה ניהלה עמו _משא ומתן אינטנסיבי באותה תקופה . למשא ומתן זה לא היו בסופו של דבר תוצאות של ממש . הוותיקן לא קיבל את גישת ישראל ואף סירב להכיר בריבונותה על מערב העיר . גם באו"ם לא נטו לקבל גישה זו . הממשלה חתרה אפוא להגברת הפעולה בשטח , כדי לקבוע עובדות שיאפשרו שינוי מדיני בהמשך . השלמה עם חלוקה יהודית-ערבית בירושלים עד 1949-1948 התרכזה המדיניות הציונית בהצעת חלוקה בירושלים בין המדינה היהודית ובין הבריטים או גורם חיצוני אחר , לא ערבי . כעת , שעה שהעיר היתה מחולקת למעשה בין ישראל לירדן , התקשתה ישראל להשלים עם שלטון ערבי בירושלים . דב יוסף , מראשי השדולה הירושלמית שלחצה למען חלוקה עם ירדן , התייחס לקושי זה ואמר : 'קשה לי להבין מחשבה מדינית האומרת שבמקום שיהיה לערבים משהו , מוטב שגם להם וגם לנו לא יהיה דבר . נוציא לעצמנו עין אחת , ובלבד שנוכל להוציא להם שתי עיניים . ' בסופו של דבר אכן קיבלה הממשלה קו זה וחתרה לחלוקת הריבונות בירושלים בין ישראל לירדן . היה נחוץ לחכות להזדמנות שתאפשר לבצע את הסיפוח , ונראה כיהאו"ם במו ידיו נתן לבן גוריון הזדמנות לעשות מעשה מדיני בירושלים . בסתיו , 1949 לקראת הדיון השנתי בעצרת הכללית , הכינה 'ועדת הפיוס' של האו"ם הצעה חדשה לבינאום ירושלים . בנסיון להסתגל למצב החדש בירושלים , הודגשה בהצעה זו מרכזיותן של היחידות האוטונומיות הלאומיות בעיר . תחילה לא דחתה ישראל את ההצעה , אולם לאחר מחשבה נוספת הוחלט בכל זאת לדחותה , וסוכם כי המשלחת הישראלית לעצרת האו"ם תפעל על פי הגישה , כי אולי מוטב שההצעה תיכשל באו"ם וזו תהיה קבורתה . עערת האו"ם חוזרת למתכונת 1947 התברר , כי הערכה זו היתה מוטעית . ממש ערב התכנסותה של העצרת הכללית הגישה אוסטרליה הצעת החלטה נוספת , שעיקרה בינאום נוסח החלטת 29 בנובמבר . 1947 ההצעה התקבלה ברוב גדול , בין השאר דווקא מפני שמגישת ההצעה היתה מוכרת בתור מדינה ידידותית לישראל . ההצעה זכתה ברוב מיוחס , שני שלישים , כנדרש להחלטה מסוג זה בעצרת הכללית . בךגוריון ראה בהחלטה זו של האו"ם לא רק איום על השגי ישראל כירושלים , אלא אף איום על השגיה של ישראל במלחמת העצמאות בכלל . ראש הממשלה סבר , כי האו"ם בכללו עוין כלפי ישראל , וחשש כי השלמה של ישראל עם החלטת העצרת הכללית תהיה ראשיתו של דרדור , שסופו חזרה אל גבולות החלוקה של נובמבר 1947 ונסיק להכריח את
|
|