|
|
עמוד:45
בראש הכוחות הפולשים , גם אם הבין כי היהודים הם השותפים האמיתיים להסדר הרצוי לו _בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט . ב 11 במאי 1948 חזרה גולדה מאירסון מפגישתה עם עבדאללה , שהובהר בה כי פניו של המלך למלחמה , והלגיון אכן פתח לבסוף בהפגזה על ירושלים , שאיימה למוטט סופית את האוכלוסיה היהודית בעיר . אין ספק , שכל זה לא נעשה מתוך הסכמה כלשהי עם הסוכנות היהודית או עם ממשלת ישראל אחריה " . ' קו עירוני' חדש-ישן עם ההפוגה הראשונה , ב 11 ביוני , 1948 הסתיימה למעשה בעיקרה המערכה בירושלים . לאחר נפילת הרובע היהודי בעיר העתיקה , _ב 28 במאי , נוצר בין הכוחות הלוחמים קו , שיהיה 'הקו העירוני , ' בשינויים קלים , עד ; 1967 'דרך בורמה' פתרה , כאמור , את בעיית המצור . כל הפעולות הצבאיות המאוחרות יותר היו שיפורים לא משמעותיים , והשינויים החשובים יותר חלו אחר כך , במשא והמתן המדיני עם ירדן . _יתר על כן _, במאי-יוני הסתבר , כי 'הקו העירוני' ההולך ומתגבש בירושלים דומה מאוד לקו בתכנית שהגישה הסוכנות לוועדת פיל ביולי . 1937 הנה כי כן , בתוקף המעשה הצבאי נוצר קו המחלק את ירושלים באופן מוכר ואף רצוי מבחינת ההנהגה . העיר המערבית היתה רובה ככולה בשליטת כוחות ה'הגנה , ' לרבות 'האצבע' הערבית מאבו טור דרך בקעה וטלבייה אל קטמוץ . בן גוריון אמר למנהלת העם , בהתייחסו למצב זה : 'אנו מסכימים שפרימט הסטטוס קוו בירושלים שריר . ... נעמוד על הדרישה שיהיה חופש גישה לכותל המערבי אבל לא נעשה מזה תנאי . ' הקו המדיני שהתגבש בהנהגתה של מדינת ישראל לאחר שהתייצבו ההשגים הצבאיים , התבטא בדברים שאמר בן גוריון _ב 24 ביוני , 1948 בנאום שנשא בישיבת מועצת המדינה הזמנית . הוא הרחיב שם בסוגיית ירושלים והסביר , כי עתידה יוכרע בזירה הצבאית , אולם בסוף נאומו התייחס למעמדה המדיני מנקודת מבטה של הנהגת ישראל : בנוגע לשאלה אם ירושלים היא בתוך המדינה או לא 1 כרגע יש רק תחומים עובדתיים , שבהם שולט הצבא היהודי . עד שיכון השלום ויקבעו התחומים בגושפנקה בינלאומית ובהסכמה של הצדדים , אנו מדברים על תחומים של הממשלה היהודית ( לפי שעה , לצערי , בלי העיר העתיקה ) בדיוק כמו על _תל אביב , ואין שום הבחנה בין ירושלים ובין תל אביב , בין חיפה ובין חניתה ובין _עסלוג [ רביבים . [ הן כולן בתחום המדינה היהודית . מקיץ 1948 עשתה ישראל שורה של צעדים , שמשמעותם המעשית היתה סיפוח מערב ירושלים . אמנם נציגיה נמנעו מכל הצהרה שיש בה נסיגה מן ההסכמה לבינאום ירושלים , אלא שסיפוח מערב ירושלים אל שטחה הריבוני של מדינת ישראל היה מעתה שאלה של זמן בלבד . בשלב זה עדיין לא נשמעה מחאה _בין לאומית משמעותית , ומחאה כזאת תבוא רק מאוחר יותר , בדצמבר , 1949 לאחר שירושלים תסופח רשמית לתחום ריבונותה של מדינת ישראל . את הצעד הראשון לקראת החלת ריבונות ישראלית בעיר אפשר לראות בהחלטת
|
|