|
|
עמוד:35
הכרה זו וההכרה שעתידו של המפעל הציוני מותנה בריבונות יהודית לפחות בחלק _2 א ~ 7 ץ-י 71 _? אל , הביאו את בן גוריון לומר מייד עם פרסום המסקנות של הוועדה , בסוף אוגוסט , 1947 כי 'נעשה הכל שהצעות הרוב [ בוועדת האו"ם ] תתקבלנה , עם תיקונים , ואם לא — נקבלן ללא תיקונים . ' זו היתה עמדה בעייתית , בעיקר מפני שדובר על ראשיתו של דיון ממושך וקשה במוסדות האו"ם , אולם היא היתה כנה מאוד — הדרך ממנה אל ויתור אפשרי על שלטון יהודי בירושלים כולה היתה קצרה . משלחת הסוכנות באו"ם החזיקה בראשית הדיונים על ההמלצות של ועדת האו"ם בשתי עמדות שהיה קשה לגשר ביניהן . מחד גיסא , נכונות נלהבת לקבל את המלצת הרוב את בוועדת האו"ם לחלק _א _^ _ ישראל ומאידך גיסא , עמידה על התכנית הציונית הידועה בדבר ריבונות יהודית במערב ירושלים . תכנית זו לא התיישבה עם המלצות החלוקה של הרוב מקרב חברי ועדת האו"ם , שראו בירושלים וסביבתה אזור בין לאומי , נוסח תכנית פיל משנת . 1937 סתירה בעמדה היהודית בהנהלת הסוכנות בירושלים עמדו על סתירה זו . בדיון שנערך ב 26 באוקטובר 1947 נחלקו הדעות . היו שלא זזו מן העמדה הגורסת כי 'אין ציונות ללא ציון' י כלומר , הם סברו כי אין להסכים למדינה יהודית ללא ירושלים או חלק ממנה . והיו שסברו כי יש לעמוד עבדאללה מלך ירדן מבקר במסגד כיפת הסלע לאחר תום הקרבות בירושלים
|
|