|
|
עמוד:52
קימור גדול מעל לרחוב היהודים , פינת רחוב פלוגת הכותל קימור זה היווה בתש"ח את העמדה המרכזית בגיזרה הצפונית . לפנינו דוגמה טובה לחשיבותו של קימור בקרב על הרובע . בתש"ח כונה המקום 'עמדתלובינסקי . ' תפקודה היה כפול . 1 ? שליטה על שער הברזל של רחוב היהודים , שקבעו הבריטים ב , 1938 מתחת לקימור השני המצוי 30 מטר צפונה מאיתנו ; . 2 שליטה על המשכו של רחוב היהודים לאורך של כ 120 מטר עד לפינת רח' בית אל . אגב , עמדות מעטות מאוד ברובע יכלו לשלוט על טווח כה גדול . העמדה נתפסה בידי המגינים כבר בראשית הקרבות , אך כל אנשיה נאסרו בידי הבריטים מיד עם היכנסם לרובע . את מקום חברי 'ההגנה' תפסו לכמה שבועות אנשי האצ"ל . ביום שבו פונתה 'עמדת וארשה' הסמוכה ( תחילת ינואר ( 1948 ביקשו הערבים לפרוץ לעבר הרובע . שער הברזל פוצץ וקבוצה גדולה של ערכים התקרבה לקימור . רימונים שנזרקו לעברם פגעו בכעשרים מהם ובמקום נשתררה מהומה . הבריטים מיהרו לנצלה , וכמנהגם להשתלט על אזורי מתיחות - תפסו גם עמדה זו וישבו בה עד ליום הפינוי 13 ) במאי . ( משהחלו הערבים ב'מתקפת היומיים' 16 ) במאי ) הדפו המגינים התקפות ערכיות רבות , אשר מבצעיהן ניסו לחדור ללב הרובע היהודי . מקומה של העמדה איפשר לאנשיה לשמור עליה במשך ימים מספר . אולם בבוקר 'יום החמישי האחרון' 27 ) במאי ( 1948 הבחינו מגיניה כי העמדה מצויה בקצהו החד של משולש צר , שבסיסו חצר ה'חורבה . ' ההתקפה הערבית הגדולה , שהחלה באותו יום ב 12 בצהריים , אילצה את המגינים לסגת במהירות כ 40 מטר דרומה , לעבר חצר ישיבת 'עץ חיים . ' אם הזכרנו את החלפת הכוחות שבוצעה בין 'ההגנה' לאצ"ל כעמדה , ראוי לציין כי במציאות הירושלמית של תש"ח היה זה אירוע לא שכיח של שיתוף פעולה בין המחתרות . עם פרוץ המאורעות בדצמבר 1947 הגנו על הרובע 18 אנשי 'ההגנה 16 , ' אנשי אצ"ל וארבעה אנשי לח"י ( אלה הצטרפו לאצ"ל בהביאם עימם כ'נדוניה' 20 פחי _חומר נפץ . ( ... במהלך חודש דצמבר תוגברו הכוחות , עד שמנו בינואר _כ 100 אנשי 'ההגנה' _ו 40 אנשי אצ"ל . אלה היו כוחות המגן עד לכניסת התגבורת , שכולה היתה של אנשי ' ההגנה' ( למעשה - צה"ל . ( המציאות ברובע איחדה את השורות , ולמרות שהאצ"ל החזיק בכמה עמדות משלו , התהדק שיתוף הפעולה אט אט וכלל חילופי עמדות , סיוע לוגיסטי והפעלת מפעל רימונים משותף . בראשית מאי 1948 העמידו עצמם 42 לוחמי האצ"ל ( כולל 12 חברות ) תחת פיקוד 'ההגנה , ' תוך שמירת אוטונומיה מסוימת לעצמם . שיתוף הפעולה ראוי להיזכר על רקע מציאות קשה ועגומה יותר , ששררה לעיתים בירושלים . נמשיך בסיורנו . אנו מצויים כעת בצהרי יום חמישי האחרון 27 ) במאי , ( 1948 ובעקבות המגינים תחנה רביעית : עמדת לובינסקי — מול השער הצפוני לנפילתה היתה , שמגיניה הוזעקו לתגבר עמדה סמוכה , שמצבה החמיר . משחזרו ראו כי הערבים השלימו כמעט את הריסתה על ידי פיצוצים ( לכן היה צורך לבנות גוש זה מחדש . ( המגינים נסוגו מיד לעמדת לוכינסקי , תחנתנו הכאה .
|
|